haanashim sketch 2

מילימטר

האנשים

הפקה עצמאית
3.5/5

"הזמן לא זז מילימטר" – זו התחושה שלו, כשפגש אותה אחרי זמן רב, היא כבר נשואה עם ילדים. הוא נשאר באותו מקום, אבל  היא הלכה אתו לכל מקום. הפגישה תסתיים ללא נשיקה. היא תיעלם ברחוב המתעורר, אבל תמשיך ללכת אתו לכל מקום.
שיר מס 4 באלבום החדש, השלישי, של "האנשים", הרכב סולידי המציין 15 שנות פעילות. הצליל אקוסטי, הטון של היוצר-זמר דרור שוסטק מעניק לנרטיב גוון נוגה-אפלולי, מלודיה יפה, נעטפת בהרמוניה קולית, לה שותפה הזמרת נירי דמסקי.
"מילימטר" קובע/מאפיין את הקו הנרטיבי מוסיקלי של "האנשים" באלבום. מבחינת האינטונציה, גם הסגנון המוסיקלי – אני שומע כאן עקבות עמיר לב, האיש אשר על עיבוד הטקסטים והייעוץ האומנותי.
נירי דמסקי שרה "אירופה", בקצב מיד-טמפו מבוסס בס.  גם כאן השירה מינימליסטית, משרתת את הנרטיב – הוא נסע לאירופה אחרי שלא הסתדר כאן. היא אינה אוהבת את הצעד התבוסתני שלו ומבקשת – "אל תחזור אלי בייבי". גם כאן, אין דרמה. נינוחות מעט ממותקת, והתזמור לצליל חצוצרות מעניק ערך מוסף. הדואט "אתן לך יד" של דרור שוסטק את נירי דמסקי משדר רכות מלנכולית נעימה. כאן האוהבים רואים עין בעין את "אותו ארמון".
"נתראה" עוסק ביחסי הבינו-בינה מנקודת המבט של הרצוי והמצוי. המוטו של התקדמות אל השלב הבא בחיים הוא בדרך כלל קונסטרוקטיבי. הכלל האבולציוני הזה אינו חל על יחסי בינו-בינה שגרתיים. הוא כבר רואה עצמו באופק הבא: "אני כבר יודע המסע מוביל ללא כלום/ אין זהב בהרים אין אושר חבוי".
התובנה  מגיעה במנגינה ובקצב דהירה מערבוני, מגע לטיני, מעוטרים בצלילי גיטרה יפים  בנוסחי השישים, בצליל נשיפה בסגנון מאריאצ'י מקסיקני בנוסח להקת "קלקסיקו" דרור  שוסטק נשמע בשיר הזה יותר עמיר לב מאשר דרור שוסטק לא רק בטון הנמוך, הכבוש-מאופק-אפלולי, אלא בצורת ההגשה של השיר. האם זה מה ששוסטק רצה? בעיה.
גם הענקת משקל לא קטן לשירתה של נירי דמסקי אינו משדרג באופן משמעותי את האלבום של "האנשים".  היא נשמעת, לעיתים, יותר "צבע קולי" מאשר מבצעת אקספרסיבית. כך זה ב"רכבת אחרונה" – שיר על סיכוי נוסף ביחסים. כבר כתבתי בביקורת קודמת על "האנשים" דמסקי אינה תורמת למיקוד וגיבוש של הצליל  של "האנשים".
שיפור משמעותי – השיר "נוסעים", במקצב ובהפקה שמוציאים את דרור שוסטק אל מחוזות מסעו בדרום צרפת, שהוא גם מסלול זרם תודעה שנוגע באהבה הפוגעת והפוצעת.  בוב דילן של "סניור", הקאבר היחיד באלבום מחזיר לקו האווירה האקוסטי התחושתי האפלולי באוריינטציה הנרטיבית של שוסטק את עמיר לב. שמונה שירים בחלוקת ביצועים בין שוסטק לדמסקי, הגם שמספקים רגעים מיוחדים, עדיין אינם מקרבים לשלם המיוחל, לאלבום האולטימטיבי של "האנשים".

הפקה וניהול מוסיקלי: דרור שוסטק.

יעוץ אומנותי ועיבוד טקסטים: עמיר לב

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן