מ"רימון" נפתחה הטובה והיא נהייתה אט אט אסכולת פופ. נכון שאיתי פרל כתב את השיר הזה ולא קרן פלס, אבל כמה השיר הזה נמצא-מזכיר אותה חלקה מוכרת. מירי מסיקה שרה שיר חרטה נוגה לאהוב ישן. היא רוצה לחזור ל"ממי" שלה, שלמרות העבר, מתחננת שיבוא לגלותה מחדש. טקסט סביר שאפשר לצטט שתי שורות לא רעות ממנו – "עיני הילדה האוהבת כמו שכחו/ את כובד ידך העוזבת בלילה ההוא".
יצא תיאור דרמטי, וזה מה שגם המבצעת מנסה להשיג – רומנטיקה מלודרמטית, למי שעדיין שירי אהבה שמאלציים עושים לו את זה (וכותב שורות אלה מודה באשמה). מסיקה מומחית בלחצות את הקו מרומנטיקה אל שדה המלודרמה, ומנצלת את מלוא טווח הקול שלה כדי לזעוק את כאבי האהבה. מעבר יפה למיד-טמפו קצבי. פרל את זך מסתמנים כצוות מקצועני פופ, שהמשיכו לטפח את בוגרות המחזור ההוא ולהביא אותן להרבה גולד רקורדס.
5 תגובות
מי שיש להם אקסים מיתולוגיים בלתי נשכחים יכולים להבין מצויין ולהזדהות עם השיר המקסים וקורע הלב הזה, וזה אומר בין היתר שצריך להיות קצת יותר בוגרים/מבוגרים מהמגיבים למעלה.
דווקא לחן לא רע, במיוחד של הבית והקול של מירי יפה, אבל המילים, המילים. כמה אפשר לסבול את אותן המילים הדלוחות שמחליפות סדר בכל שיר שיוצא מפס הייצור של רימון/עידן רייכל? הוא הולך, היא באה, אני מחכה, היד,העיניים, כובד הגעגועים. חאלאס! מספיק כבר עם הקיטש המחורבן הזה. תכתבו משהו אמיתי.
סתם שיר
לא קרן פלס כתבה את זה?איתי פרל?מה זה משנה בכלל-כל בוגרי רימון נשמעים אותו דבר,יצאתם לנו מכל החורים,שיילכו לעזאזל הגלגל"צ האלה עם הקומבינות לבוגרי הבה"ס ואוי למבקר כמוך שאומר על שיר שכזה שיר טוב…המוסיקה מתה!!!
אין כאן את כל השיר, לכן לא אתייחס אליו. אבל השורות שמצוטטות כאן, מה לעזאזל הן אומרות? אני קורא וקורא ולא מבין. אה, אני מבין- זה מתוחכם מידי להדיוט כמוני.
רבותי המלומדים-
קם דור של כותבים שעושים מניפולציות על המאזינים הפוטנצייליים שלהם ללא בושה והאחרונים לא מתנגדים לזה בכלל. טקסטים כאלה יש במכירות חיסול. מבחינתי-
זה כמו לקבל מודעות לתיבת הדואר-
לזרוק היישר לפח הזבל מבלי לקרוא אפילו.