רונן פרי הולך רחוק, ולא מגיע לשומקום. השיר עוסק במסע אישי כואב מצד אחד, בקשת הצלה לעצמו וגם לעולם, וסוטה סטיה לא עניינית לעניין ארס פואטי (התייחסות של האמן לעצמו ולאמנותו) במעין תמיהה תמימה – "איך זה ששיר מתייפה כשנשבר לי הלב?" הביאוס של "אני הולך ונעלם" אינו מעוגן באיזשהו נרטיב, והמאזין מקבל את "הסוף מתקרב" כמשהו תלוש. מה בסופו של דבר רצה פרי להגיד? הדימוי של "פשע מושלם" לתהליך הסוף אינו מתואם לטקסט.
המנגינה העיבוד והטון מנסים לייצר מצברוח מלנכולי. קולו המדוכדך של פרי נעטף בשכבה עבה של צליל מיתרים, שמעניק רובד כמו סינמטי מנותק מהשיר. מה שבעיקר עובר מהשיר הוא מצברוח אקווילנטי לתחושה שמשהו לא טוב קורה. הייתי רוצה לקבל מפרי שיר קוהרנטי יותר וביצוע מהבטן והעצמות במקום לסמוך על שכבות צלילים מרפדות לביטוי תחושת הנכאים שכאן נשמעת מעט סתמית.
הקליפ של דניאל פרסאי ומתן גרדשטיין הוא חיבור סתמי של צילומי ילדות ישנים לשירתו של פרי כמעט ללא אינטרקציה עם השיר
ללכת רחוק עד אינסוף ולרצות עד כאב/ לטעום גם מתוק וגם מר ולהיות עוד רעב
ללכת רחוק עד אינסוף ולרצות עד כאב/ איך זה ששיר מתייפה כשנשבר לי הלב?
וזה כמו הפשע המושלם/ בלי חרטות, בלי רגשות אשם
אני הולך ונעלם/ מי יציל אותי?/ מי יציל את העולם?
לפתוח כל דלת, לראות את הסוף מתקרב/ לבנות סולמות באוויר עד שהראש מסתובב
לפתוח כל דלת, אז למה אני עוד יושב?/ ואיך זה ששיר מתייפה כשנשבר לי הלב?
כי זה הפשע המושלם/ בלי חרטות, בלי רגשות אשם/ אני הולך ונעלם
מי יציל אותי?/ מי יציל את העולם?
ללכת רחוק עד אינסוף ולרצות עד כאב/ לטעום גם מתוק וגם מר ולהיות עוד רעב
