דווקא היה מקום לשינוי. השידוך בין אביאור מלסה לנועה קירל פופוליסטי, סתמי. ניסיון לייצר זיווג קורץ ללכל המשפחה. היא ממש אינה במסלול שלו. שני קווים מקבילים. אביאור מלסה שרבט משהו מתחרז על אהבה ללא סיכוי. קרן אור שלא תחזור, הירח שלא יאיר. כמה אפשר להשתמש באותו דימוי שחוק. והדמעות? – שטפו את החלונות והכבישים. אם כל כך כואב שדמעות זולגות כמו נהר – אז מה קרה שהכל לא עבד?
הטקסט החלש מנסה להסתייע במנגינה, קצב והפקה מז'אנר האלקטרוניק לייט דאנס מיוסיק. יש מקום למחיאות כף בקצב. עזבו את "המקום לשינוי". התוכן משני לחלוטין. מסוג הקלילות שמזיזה מידית. פופ אינסטנט נעים ריקוד שעולה על מסלול טרנדי קצר טווח. אני מצפה מאביאור מלסה לשירים יותר משמעותיים מהדאנס הקליל והשטוח הזה, שאינו מצליח לשדר טראומה של פרידה, אלא יותר לחייך לילדים, שרף הפתיחות המוסיקלית שלהם נמוך.
נ.ב: גם הקליפ שצולם על מדרגות בנין העיריה הישן בת"א מלאכותי עד סתמי, מוכיח את חולשת הדואט.
לילות לבנים , בסך הכל שני אנשים עם חלומות מטופשים/ קירות נסדקים, וביניהם גם קרן אור/ שעוזבת לא תחזור .|
איך השקט שלחשנו, כשהיינו אמורים ולא אמרנו/ רק מראה שעוד ידענו, איך תמיד ידענו/ הבטחות שאז השארנו, על הווה ועל עתיד שלא שלנו/ רק מראה שעוד ידענו , איך תמיד ידענו .
אין פה מקום לשינוי/ הירח פה כבר לא יאיר וזה אומר לנו שאין/ אין פה מקום לשינוי,/ הירח פה כבר לא יאיר וזה אומר לנו שאין.
דמעות כבר שטפו , את החלונות, את הכבישים,/ בעיר עם כל האנשים/ הם יספרו במקומי , על כאב שלא רואים / בחצי חיוך על הפנים .
איך השקט שלחשנו, כשהיינו אמורים ולא אמרנו/ רק מראה שעוד ידענו , איך תמיד ידענו/ הבטחות שאז השארנו, על הווה ועל עתיד שלא שלנו/ רק מראה שעוד ידענו , איך תמיד ידענו .
אין פה מקום לשינוי/ הירח פה כבר לא יאיר וזה אומר לנו שאין/ אין פה מקום לשינוי/ הירח פה כבר לא יאיר וזה אומר לנו שאין.
הלב למד להיות לבד, כבר לא תיגע בו אף אחת/ הלב הזה אוהב לבד ולא ייגע בו אף אחד
אין פה, אין מקום לשינוי/ הירח פה כבר לא יאיר וזה אומר לנו שאין/ אין מקום לשינוי הירח פה כבר לא יאיר וזה אומר לנו שאין פה/ אין פה , אין פה מקום לשינוי.
