געגועים לאומנת המעופפת, הדמות שיצרה פמלה לינדון טרברס, שהתפרסמה בעיקר בזכות סרטו של וולט דיסני, אותה אישה מסתורית העוסקת בקסמים שנכנסה לבית משפחת בנקס בשדרות עץ הדובדבן 17 למלא תפקיד של אומנת לילדי המשפחה, ושינתה את כל עולמם.
לורן מילק, שחברה לרונית שחר לאלבום ייחודי מחפשת אותה, למעשה את האמת שדמותה שידרה  לה על רקע מציאות של "זיופים ותפילות בשירים שבאו מהעיר הגדולה". מחפשת אותה "בין תחנות רכבת שקופות" וגם רואה אותה "רוקדת עם מטריה מעופפת" על "מושכות גופה" כמריונטה. מחפשת את התום ההוא כבחלום.
רונית שחר העניקה לנרטיב טון עצוב אפלולי בקצב איטי בטון נמוך. לא מתרפקת. מאפקת את ההתרגשות. לא עפה ממקום למקום, לא רוקדת עם מטריה, אלא מנסה לגעת במקום מאוד אישי של מילק. המוסיקה המלודית מצליחה לגעת במקום הזה, מייצרת קו מתח יפה בפס קול נפלא לשיר.

שָׁמַעְתִּי אֶת הַזִּיּוּפִים וְהַתְּפִלּוֹת
בַּשִּׁירִים שֶׁבָּאוּ מִירִיד הָעִיר הַגְּדוֹלָה.
חִפַּשְׂתִּי אוֹתָךְ בֵּין תַּחֲנוֹת רַכֶּבֶת שְׁקוּפוֹת
מְפֻזֶּרֶת מִבֶּכִי זַזְתִּי
רַגְלַי עֲטוּפוֹת גַּרְבִּיּוֹנִים כְּחֻלִּים, לְהַסְתִּיר
כַּמָּה יָדַיִם נָגְעוּ שָׁם
וְרָאִיתִי אוֹתָךְ.
בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ כְּחֻלָּה, רֵיחָנִית,
רוֹקֶדֶת עִם מִטְרִיָּה מִתְעוֹפֶפֶת
בָּאת עַל מוֹשְׁכוֹת גּוּפִי,
הֵזַזְתְּ אֶת הַיָּד עַל הָרֶגֶל
וְנָגַעְתְּ
בְּנַיְלוֹן הַלֵּב.