האוסטרי מרפסת

מרפסת

האוסטרי

מילים ולחן:האוסטרי הפקה מוסיקלית: אמיר שדה
3.5/5

זה האופי האישי או תכונה של כל פרובינציאלי שני – שהוא מרגיש זר ומבואס בתוך חבר'ה עירוניים חוגגים?  הוא יעדיף מרפסת על בירה ופיצוחים מאשר את הניכור והביאוס במסיבה צפופה, שבה המוסיקה השחורה דופקת וכולם רוקדים בסטייל ברונו מארס. התשובה נמצאת במשפט המפתח בשיר של להקת "האוסטרי" "אני לא עצוב/ זה פשוט שהם שמחים מדי". תחושת הזרות – היא ככל הנראה יותר אישית מפרובינציאלית.
גם המנוכר יודע לחייך, בקצב מידטמפו, קולות (א-אה) מאונפפים, קול של תינוק, היפ הופ. נגיעות ים תיכוניות. "האוסטרי" מצליחים לייצר גרוב קצבי להצטרפות. המוסיקה נינוחה ומאירת פנים. שמחים באופן יחסי למי ש"שמחים מדי".
אני לא מכיר את "האוסטרי" לרוחבה ולעומקה. גם הקומוניקט שהגיע עם השיר אפילו לא חשף את שמות חברי הלהקה, אבל אם לשפוט לפי השיר, הלהקה מנסה זווית מוסיקלית קצת אחרת ממה ששומעים רוב שעות היום בלי יומרה להמציא משהו חדש. הייתי רוצה לקבל מהחבורה הזו משהו פחות "נחמד" ויותר עמוק.

יושבים על המרפסת/ עם גרעינים ובירה/ כולם רוקדים כבר/ אצלנו אין שום לחץ
במסיבות צפוף ואין אוויר/ אני מרגיש לבד/
אולי אני כבר לא מתאים לעיר הזאת/ יושב בצד
פזמון:  
אני לא עצוב, זה פשוט שהם/ שמחים מדי/ הם שותים ת'דרינק כמו ללחוץ על לינק/ ושמים תדאגות בצד…
יצאנו אל הברקפסט/ אווירה של סקס טייפ/ יש שיחה נכנסת/ קוראים לי למרפסת
המוזיקה כל כך שחורה שהם החליפו צבע/ כולם רוקדים כמו ברונו מארס/
ואין חוקים חוץ מאחד, צריך להיות שמח/ אז איך אני פה מבואס
פזמון:  
אני לא עצוב, זה פשוט שהם/ שמחים מדי/ הם שותים ת'דרינק כמו ללחוץ על לינק/ ושמים תדאגות בצד…

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות