משה פלד מרגיש אור פנימי, שיש מישהו שפוקד את השמתו כל לילה. מבקש ממנו בקשות, מחכה לניסים. מתמלא בכוחות מחודשים. החילוני האתאיסט יאמר: אשרי המאמין. מצד שני נראה שהחיפוש אחרי תשובות הגיוניות לשאלות תיאורטיות, איננו מביא לשום דבר בתחום האמונה. הוא רק מסבך את האדם וגורם לו להתייאש מהאפשרות להאמין באמת בקב"ה. משה פלד פגש ופוגש את הקב"ה. חש שמישהו משגיח עלינו ודואג לנו מלמעלה. נקשיב למנגינה הזו ולשירה התמה והמתכוונת, ונוכל להבין/ לחוש יותר.
המוסיקה עולה על נתיב מהסוג של ה – Radio Friendly, מזדמרת משמיעה ראשונה, מתחברת עם רוח המוסיקה החסידית. זוהי מוסיקה של קו ישר אל האמונה, לא מסתבכת בקונפליקטים, לא מייצרת דרמות. היא ענוגה, נוגעת ומגיעה. מבחינתו, פלד מצליח לשדר את שמחת הלב הגואה באמונתו. לא אשרי המאמין, אלא המאמין ורגעי אושרו.
משה פלד רגע לפני לילה תסריט: משה פלד בימוי, צילום עריכה וקולורינג: לירון אפוטה
האור הפנימי שמופיע פתאום/ מחזק בתוכי יש מישהו במרום
שפוקד נשמתי מדי לילה/ וביום שוב חולק את עולמי
אז פתחתי ידי לקבל ברכתו/ השגחה מפורטת ישירות מאיתו
וחיבק נשמתי, ונתן מטובו/ וסימן שהוא עדיין פה
ושופך את ליבי מדי לילה/ לאבי שיצליח דרכי
וישמור על אחיי ועלי/ ויבעיר את אורו בשבילי
וצמא לעלות ומחכה לניסים/ שיתוו את הדרך לחוף מבטחים
ורגע לפני רדת לילה/ מתמלא בכוחות מחודשים.
