משי קלינשטיין שרה על אהבה שהתפוגגה בין לילה. האתמול מול ההיום. סימני שאלה-תמיהה של מי ואיפה אני-אתה. השיר מתמקד בתחושות בעקבות הנתק, לא בנתק עצמו – סיבותיו, מהותו. שהרגש יציף. שהשכל ישתוק.
שיר עצוב. מנגינה מלטפת, צליל פסנתר עדין, עיבוד כלי מיתרים עוטף, קול מלוחש, ניואנס קולי מיוחד החובר לקולות מקהלתיים (יפה!). משי לא רצה לפני השיר. הצבע הקולי מזכיר את אמא ריטה, משי מתרפקת, אבל שומרת על איפוק, מכונסת, אינה גולשת לאזורי המלודרמה. אין בעיה לחבור לפשטות הרגש, לחוש ברגישות שלה.
מצד שני – חומר למחשבה: משי קלינשטיין מתכווננת לאזורי נוחות מיינסטרימיים, ולפחות השיר הזה – אינו מציג אותה באור חדש מיוחד. היא חוסה בצל שני עצים גדולים, שרוחם נושבת בגבה. לא שזה רע, אבל חשיבה אומנותית מחוץ לקופסא עשויה להועיל לקידום הקריירה שלה. בינתיים: הכל נשאר במשפחה.
אתמול עוד ידעתי עלייך הכל/ מה אתה מרגיש מה אתה יכול
אז חיבקתי כשהגוף והמבט ביקשו/ ונישקתי עד שהדמעות התייבשו
הכל היה בטוח כי שמרת עליי/ ואיך התגעגעת שעה בלעדיי
אז צחקתי ובכיתי איתך/ אתה היית שלי ואני הייתי חלק ממך
והיום מה/ מי אתה/ מי אני/ ואיפה אתה מתי קמת
מי אתה מי אני/ השארת אותנו ביקום אחר
שלא קיים יותר / הוא לא קיים / רק אתמול היית כאן
אתמול עוד יכולתי לצעוק כשהכאבת/ להסביר ולתקן כי אתמול עוד אהבת
נרדמתי וקמתי בחיבוק שלך/ ולא אכלתי כי חיכיתי לאכול איתך
