נאור דנין כמה את יפה

נאור דנין כמה את יפה

נאור דנין אינו מתביית על ז'אנר כזה או אחר. המוסיקה שלו היא לחלוטין צורת ביטוי ייחודית.

מילים ולחן: נאור דנין עיבוד והפקה מוסיקלית: אלון פרימן
4.5/5

הבנאדם מסוכסך עם עצמו, התקפי נשימה, ננעל בחדר, ראש מלא בחרדות, נשבר כמו גל מכל מכה, עובד בלהיות שלם. מצד שני – ישנה היפה, שהיא קרן אור בתוך החושך. "לו רק היית יודעת כמה את יפה" –  הוא המשפט שמאיר את החושך של נאור דנין.
זה אינו שיר אהבה רגיל. דנין מעמיד טראומה אישית מול יופיה המנחם של אישה. אור בקצה מנהרת החושך, אבל לא יציאה ממנה. לא פותר בעיות של שניהם. הרצון "לחיות חיים פשוטים בלי דאגות" הוא משאת נפש בתוך הקיום המסובך.
השיר עולה על מסלול מוסיקלי שבין דכדוך לתקווה. המוסיקה הזו רחוקה  מלייאש. יש בה סוג של ראפ מלודי, קצב מהודק מנגינה שמקדם בצורה אפקטיבית את הסיפור אל האור. יש בו זרימה יפה המתכתבת עם  מזרחיות מעודנת. דנין אינו מתפאר בקול. באינפוף קיימת איזושהי כבדות חדגונית, אבל היא מלאת כוונה, מייצרת אמינות בהבעת הרגש. זה הוא ולא אחר. דנין אינו מתביית על ז'אנר כזה או אחר. המוסיקה שלו היא לחלוטין צורת ביטוי ייחודית.

נאור דנין – כמה את יפה צילום: רעות דנין

 

נאור דנין כמה את יפה מילים

אני עובד בלהיות יותר שלם/ נכון זה קצת ארוך אבל תראי זה ישתלם/ כל החיים שלי הם דרך לא סלולה/ עוד פעם מחפש סימן
ואכלתי התקפים של נשימה/ פרקתי בשירים את הנשמה החסומה/ אני נלחמתי כל הזמן על האמת שלי/ ואת יודעת מה זו מלחמה
וכבר עייף מלנסות להתכסות/ בפוזה וחיוך תראי הכל סתם מסיכות/ וזה בסדר לעבור תקופה רעה/ מכיר את זה מפעם זה הולך כמו שזה בא
אני כבר לא נועל את החדר ונסגר/ כבר לא רואה את הסוף כמו בעבר זה נגמר/ ואם את פה אני לא הולך לשומקום/ כל החיים ברחתי עד שבאת אליי פתאום
לו רק היית יודעת כמה את יפה/ תמיד כשקצת קשה לי את עולה כמו הים/ ואני כמו גל, נשבר מכל מכה/ וכמה את יפה, כמה את יפה
נשברתי ואמרת לי שהכל עובר/ שנטוס לחו"ל בקרוב, אולי בחגים, אחרי המשבר/ ורק הראש שלי מלא בחרדות/ בבי"ח עם אמא מפרק את הדמעות
ואני יודע שגם לך קשה עם זה/ בתוך המערבולת לא יודע איך נצא/ רוצה לחיות חיים פשוטים בלי דאגות/ לעוף איתך כמו פעם
לו רק היית יודעת כמה את יפה..
שעות דיברנו לא הצלחנו לעצור/ סיפרת לי על החושך וראיתי בך רק אור/ גם את אוהבת את השיר של אביתר/ חולמת יום אחד לגור בשקט של הכפר
ואת נראית אחת שכבר עברה הכל/ גם לי היו ימים שלא הצלחתי לאכול/ את הפחדים שלי, הלב המשוגע/ שלא פותח דלת מפחד להיפגע
לו רק היית יודעת כמה את יפה..

נאור דנין – פייסבוק

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות