מי יכול לגלות את סודות חייה של נדיה? מה קרה לה? איזו טראומה עברה? צרותיה הפכו אותה לנודדת ומנותקת. לא תזהו אפילו לאיזו דת היא משתייכת, לאיזה רובע היא שייכת. בכל זאת: בשיר היא משתתפת בגוף ראשון, מתרפקת על ימיה היפים. "פעם הייתי יפה וכובשת … הורסת, שורפת טורפת, אוהבת את החיים". זה יוצר איזשהו דיסוננס בין הסיפור האניגמטי המסתורי ובין האותנטיות של וידויה. מצד אחד – הסודות הכמוסים, מצד אחר החשיפה המתרפקת.
גוסטו שמספר את סיפורה שר גם את התפקיד שלה, בחר לקחת את השיר למחוזות הרומבה פלמנקו הקלים. השילוב של מקצב אנדולוסי ומוסיקה אוריינטאלית פריך. העיבוד מוסיף חגיגיות אקזוטית. השיר אינו מייצר פיקים דרמטיים ממה שעבר עליה. גוסטו נשאר על מסלול אמצע עממי של הסיפור  ללא ניואנס חריג, מונע במשבי רוח נעימים, שמחברים בקלות נסבלת.

בסמטאות העיר העתיקה/ תראו את נדיה/ אשה נודדת מאירת פנים
לאיזה רובע היא שייכת/ היא אבודה היא מתנדנדת/ בין יהודים נוצרים ומוסלמים
כולם יודעים אבל שותקים/ יש לה סודות שנשארים כמוסים/ מה הוא נתן לה?
מה הוא לקח לה?/ היא משאירה אותו לאלוהים
פעם הייתי יפה וכובשת/ רוקדת צוחקת/ אוהבת ‏את החיים
הייתי שווה הייתי הורסת/ שורפת טורפת עוצרת/ את השנים
בחצרות העיר ובשווקים/ תראו את נדיה/ איך אוספת מקבצת רגעים
בין הדתות היא מתפתלת/ לאיזה חג היא מתכוונת/ כשהיא יוצאת עם הבגדים הלבנים
כולם יודעים אבל שותקים/ יש לה סודות שנשארים כמוסים/ מה הוא נתן לה?
מה הוא לקח לה?/ היא משאירה אותו לאלוהים
פעם הייתי יפה וכובשת/ רוקדת צוחקת/ אוהבת ‏את החיים
הייתי שווה הייתי הורסת/ שורפת טורפת עוצרת/ את השנים