נלי פטקובה היא בולגריה. למה אני פותח בעובדה הזו ולא בשיר ובביצוע? כי מתרחשת בשנים האחרונות תופעה: זמרות ממוצאים שונים מצליחות לשיר באנגלית רהוטה ללא מבטא, כאילו הן זמרות פופ בריטיות/ אמריקאיות לכל דבר. השיר הוא בלדה פשוטה, מילים – התמרחות רגשית על על שברון לב, אבל הביצוע בהחלט היה יכול לפתוח לפטקובה לא רק דלת לאירוויזיון כנציגת בולגריה.
זה מסוג השירים שעובר בקלות כל גבול בלי צורך להציג דרכון. פטקובה עולה על מסלול דאונטמפו בשירה מלנכולית טובה, שיש בה תחושת כאב אמיתית. את השיר כתבה הזמרת יחד עם המפיק והכותב דיוויד סלסיוס האריס, שהיה שותף לזכייה של הזמרת H.E.R, בטקס פרסי הגראמי ב-2019. הנגיעות האלקטרוניות מוסיפות שכבת אווירה להבעת יעילה של התחושה. גם אם השיר פשטני למדי, נראה כי לפטקובה נתונים להגיע לעולם הקוסמופוליטי של הפופ.
