זה כנראה יכול להתרחש רק בז'אנר הים תיכוני: רוקדים שברון לב במקצב סלסה. איך? תשאלו את אבי אוחיון. תשאלו גם את נסרין קדרי, האם אינה חושבת שיש כאן דיסוננס. לפי הטקסט היא שבורת לב, אבל מבקשת מכולם (תגידו, תספרו) לשקר לאחראי על שברונה, לספר לו כי הכל בסדר איתה, שיש לה אפילו מישהו, שהיא מאושרת, שיש לה חיים אחריו. למה? – "אולי קצת יכאב לו בלב". הנקודה היא שהדוברת גם אוכלת את עצמה על כך שהיא משקרת. בקיצור, טלנובלה.
נסרין קדרי כבר קורצת לקהל בגדול בהצטרפות לזרם המרכזי. זהו השיר הכי לא אמין ששמעתי בתקופה האחרונה. מתכון מתועש של דמעות בשמחות. התחושה היא שנסרין קדרי מונחית לאן נושבת הרוח, וזוהי רוח שנושבת בגבה של עדן בן זקן באמפי קיסריה. אם קדרי מתכוונת ללכת בכיוון הזה – רבים הסיכויים שתאבד את הייחוד והאמינות שלה שלה כזמרת. לא חבל?

תגידו לו שטוב לי ככה בלעדיו / ולא כואב / תגידו אני בתולה והוא עקרב / זה לא סוחב/ תאמרו לו שיש לי בחור / תשקרו לו תבטיחו לי אל תוותרו לו/ אולי קצת יכאב לו בלב/ ספרו לו כמה אני מאושרת/ כמה חזקה לא נשברת/ הוא בטח אותי עוד אוהב 
וחיוך שהחזיק פעימה מן הלב/ עזב ונשאיר רק כאב / כמה כמה כמה לילות/ יושבת כותבת דמעות/ הוי למה אני לעצמי משקרת/ נושכת שפתיים נשברת/ איך הוא ריסק לי תלב
תגידו לו לא קר לי ככה בלעדיו / הוא לא חסר/ תגידו שהלב שלי עוד לא נשבר/ הוא מתגבר/ תאמרו לו שיש לי חיים/ תשקרו לו תבטיחו לי אל תוותרו לו/ אולי קצת יכאב לו בלב / ספרו לו כמה אני מאושרת/ כמה חזקה לא נשברת / הוא בטח אותי עוד אוהב