נעם בוכמן - מנגינת החליל

מנגינת החליל – עיבודים קלאסיים לשירי הארץ

נועם בוכמן

התו השמיני
4/5

החלילן נועם בוכמן אומר, כי החליל הוא הכלי "הכי ישראלי", ובאמת כששומעים 14 עיבודים לשירים ישראלים בנגינתו – משתכנעים כי יש אמת כלשהי בהנחה הזו. לא גיטרה ולא סקסופון וגם לא פסנתר היו יכולים להמחיש את הליריות שבמנגינות הנבחרות. ליריות היא אלטרנטיבה לשירה עממית בציבור. לפעמים בא לשמוע את השירים האלה בלי לשיר אותם בקול רם וגם לגלות את יופיים מחדש.
האלבום, שהגיע ל"זהב" כעשר שנים אחרי צאתו,  נפתח בשני עיבודים של שמעון כהן ל"היו לילות" של  מורדכי זעירא ול"חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר. התזמורת שמלווה את בוכמן היא התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור בניצוחו של דורון סלומון, שבה משמש בוכמן חלילן ראשי. כהן עיבד גם את "ואולי" לפי יהודה שרת, באחד הקטעים היותר מרגשים בדיסק. אינטרקציה יפה בין צליל החליל ולתזמורת שמצליחה להפיח בשיר הזה יופי תחושתי ראשוני עם מהלכים תזמורתיים מיוחדים במינם שהופכים את השיר למרגש במיוחד.
בכל מתברר שנגינת החליל (בוכמן מנגן בחליל מורמצו מזהב 14 קראט) עושה את המנגינות ברוב המקרים יותר ישראליות ממה שיכולתם לתאר. בוכמן מנגן לא רק מאוריינטציה של נגן קלאסי שמעריץ את המוסיקה של שוברט ובראהמס, אלא מתוך פרספקטיווה תחושתית של בן המקום הזה שחש את יופי היצירות המקומיות כאילו היו חלק מהרפרטואר הקלאסי שלו.עודד זהבי עיבד גם את "עטור מצחך" של יוני רכטר.
הפתעה מסעירה בתוך הקלאסיות הרכה והנינוחה היא העיבוד ל"סימפטיה" של שלמה גרוניך, בעיבוד של המלחין. קלאסיקה ישראלית מסוג אחר. וירטואוזיות גועשת לה שותפי כל חלקי התזמורת.
ואז חוזרים לליריות הרכה, להרמוניה המלטפת עם עיבוד של רפי קדישזון ל"ערב בא" של אריה לבנון מפסטיבל הזמר של ראשית השישים. לא מהשירים המאתגרים, אבל הניחוח הנוסטלגי קיים בביצוע.
יפה יותר, מורכב יותר גם מבחינת נגינת החליל – הביצוע של "השמלה הסגולה" של סאשה ארגוב בעיבוד לגיטרה אקוסטית שעליה פורט ברגישות רבה ראובן סרוסי. מחרוזת "התרנגולים" מאת סאשה ארגוב שעיבד קדישזון נותנת מקום לתזמורת  להשתלב ביתר שאת.
אהבתי את העיבוד של עודד זהבי ל"חופים" של נחום היימן בהשתתפות מקהלת אנקור. בוכמן טוען כי לא ניסה לייפות את השירים אלא לשמר את יופיים. במקרה הזה – זה בהחלט קוסמטיקה שמייפה.
מתי כספי עיבד את לחנו "אליעזר בן-יהודה" בקצביות שהזכירה לי את המוסיקה של נינו רוטה, המלחין והמעבד של פליני.
נועם שריף עיבד את "החליל" של דוד זהבי, הקטע שמסיים את הדיסק. עיבוד מורכב ועשיר, שמוסיף שכבות מוסיקליות לקטע הזה. שריף העדיף את היצירתיות הקונצרטנטית על פני העממיות והפשטות, עד כדי שיצר כאן מעין יצירה חדשה.
סיכום: החליל הוא פשוט ועדין, אבל לפעמים גם מורכב ומאותגר, ובסך הכול בוכמן בנגינת החליל, בעיבודים האלה מראה שהוא גם "קול הלב" של השיר הישראלי.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן