נעמי חשמונאי - 8 שורות

8 שורות

נעמי חשמונאי

הפקה עצמאית
4/5

"איך זה שעדיין אני רוצה מה שאסור", שרה נעמי חשמונאי בשיר רוק טעון אמוציות הפותח את אלבומה. הקול מסגיר סערת רגשות, הקצב מסייע לשחרר מחשבות באמירה בוטה. המוסיקה מייצרת מתח.
"המחשבות שלי הם כמו בגדים קצרים בחורף", היא שרה. בדף המידע שצורף לאלבום מציינים כי היא "מנהלת אורח חיים דתי, רוקדת על הקו הדק בין קודש לחול". אחרי עשרה שירים, נראה שחשמונאי נוגעת בעולמה יותר מזווית של אישה חרדה מאשר חרדית, מאמינה, אבל שואלת שאלות. מעמידה מציאות מול אמונה.
"בגדים קצרים" לאישה דתיה הם בבחינת עבירה על חוקי הצניעות, בבחינת פיתוי. כשהם  נלבשים בחורף – מצטרף לכך גם חוסר הגיון, שמעיד על תחושת הבלגן בראש שלה. בשיר "איך זה", חשמונאי שואלת שאלות על עצמה, על בחירותיה, ומי ששואל שאלות מטיל ספק באמונה, שאינה מאפשרת ספקות. היא מציגה רשימה של פיתויים בסביבתה, שעליה למצוא דרכים לעקוף אותם. העקרב מסמל את הסכנה שבפיתוי, בעבירה.
יש לה לדוברת חלל גדול, והיא מחפשת מענה לשאלותיה בזעקה. "לראות את הקולות, לראות את הקולות" חוברת חשמונאי בקונוטציה לקולות שראה העם במעמד הר סיני במשמעות של "נעשה ונשמע", כלומר  הקושי של עמידה במילוי ההוראות והציוויים. צלילי הפסנתר שמצטרפים לכי הקצב – מדגישים את הדרמה המתחוללת בתוכה.
"אל תאמין לכל מה שאתה רואה/ זה לא מים שאתה שותה" – בשיר "נבל" נעמי חשמונאי מעמידה במרכז את "הנבל הגדול", היצרן הגדול של האשליה, שטס הכי נמוך במרכבת אש (ניגוד למרכבת האש של אליהו הנביא שעלתה בסערה לשמים), מנסה לשדר המסר בטון אפרורי שמתחלף בהמשך לזעקה. נתמכת בצורה משמעותית בהפקה המוסיקלית של  אמיר צורף, שיצר נדבך הממלא תפקיד ראשי ביצירת המתח והדרמה. על פס הקול הזה מצליחה חשמונאי להבליט את קו המחשבה שלה.  היא אינה מחפשת להיט. חשובה לה האמירה. האלקטרוניקה היא אמצעי שמאפשר לה להתרומם מקרקעית המציאות כדי לגעת במקום שממנו משתקפת המציאות  העכורה.
"ויחפש רוחי", המתבסס על פסוק אחד מתוך תהילים ע"ז – "אזכרה נגינתי בלילה עם לבי אשיחה ואחפש רוחי" – חובר אל הנרטיב של האלבום. שירתה של חשמונאי נעטפת באווירה אפלולית קסומה בחיבור של פסנתר לאלקטרוניקה.
ב"בושה" שיר בקצב רוק גרובי, ממשיכה חשמונאי בטון דרמטי, כשהיא מפרטת סוגים של בושה, כאשר הבושה הקשה ביותר היא, כשאדם עבר כבר את כל החסמים העצמיים וחדל להתבייש במה שהוא אמור היה להתבייש עפ"י תורת המידות. גם כאן ההפקה המוסיקלית טוענת במתח המעצים את זעקתה של הזמרת.
לעומת זאת, חשמונאי בחרה בגוונים רכים-אקוסטיים  לשירים "בסתר מדרגה" בו היא מפנה קריאה לשם – "איפה אתה?" על מצב נפשי הנובע ממציאות קשה, "נהר"  על אבא ש"חזר והבטיח שאף פעם לא ימות". יותר מעניינת/ מרתקת ההפקה של "מול שמיים" – שיר שעוסק במה שגדול מאתנו – הזמן החולף והמוות, וכאן החיבור בין גוונים אקוסטיים לאלקטרוניים מכניס לאווירת ההזיה של חוסר אונים. כנ"ל "נדנדות" – בו היא מבקשת להתמלא אמונה כדי להשתחרר מחרדות בעולם כאוטי כדי שתוכל "לכסות את הילדים מהחושך הנורא/ להשאיר אור קטן במסדרון/ חבל הצלה"
"8 שורות", השיר המסיים עולה עליהם ביופיו. חשמונאי חושפת את הכמיהה להבין ולפענח את הבלתי נינן להבנה – "אש שחורה על אש לבנה"… "סתום סתום ונעלם", כאשר אין באמת דרך לפצח את החידה הקיומית זולת להאמין (בקיומו של האל). הספרה 8 (ביהדות, בנצרות, בנומורולגיה) מבטאת את האופציה של האינסוף והנצחיות, שאינם ניתנים לתפיסה.  היא מנסה לאתחל את זרם התודעה שלה ללא הצלחה באנלוגיה להחלפת הנורה, אליה היא אינה מגיעה – "יש יופי כזה שאפשר לראות/ רק בסוף/ מרחק שמונה שורות". הגם שלא כל השירים חוברים  לשלם מוסיקלי קוהרנטי, יש במוסיקה של נעמי חשמונאי עומק ויופי שנוגעים באמת הצרופה שלה.

שירים: איך זה, נבל, ויחפש רוחי, בושה, בסתר מדרגה, נהר, מול שמיים, נדנדות, רצה להתפלל, שמונה שורות

מילים ולחנים: נעמי חשמונאי
הפקה מוזיקלית: אמיר צורף

וידיאו: נבל

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן