IMG_4662

נעמי פולני התרגשה. אני קצת פחות.

התרנגולים - הרמיקס עם תזמורת המהפכה

המשכן לאומנויות הבמה
3.5/5

מחדשים את התרנגולים כמעט 60 שנה אחרי. סיבה למסיבה? לא בטוח שקיבלתי תשובה מדוייקת  אחרי כשעה ורבע של הרמיקס שעשו לשירים. יוצרי הערב עשו כאן מעשה פאזלי מענין של פירוק והרכבה שיש בו הרבה יותר יצירתיות והמצאה מאשר מחזור והתרפקות.  מי  שהגיע להתרפק על "התרנגולים הרמיקס" של תזמורת המהפכה וציפה לשירון מוקרן  –   התאכזב.  היה  מצב שישאל: למה לחדש את התרנגולים? מה שהיה היה נפלא. למה לפרק את נכסי התרבות האלה  ששוכנים אחר כבוד בפלייליסט הלאומי ובפנתיאון של הזמר הישראלי?
יכול להיות שמבחינתו האישית השואל – צודק. באחד הקטעים בערב, כשניתן לקהל להצטרף – שמעת את בית האופרה מתרומם בשירה ארצישראלית. אבל לא זו  הייתה כוונת היוצרים. תזמורת המהפכה בניצוחו של של רועי אופנהיים ובהשתתפות מקהלה וזמרים איתגרה את עצמה לדברים אחרים לחלוטין. בטח לא שירה בציבור.
רועי אופנהיים (מנצח) אמיר לקנר (עיבוד), נמרוד צין (וידיאו) ומוריה זרחי (תנועה) חשבו הרבה מחוץ לקופסה.  פירקו את החומרים ובנו מהם פאזל חדש בחיבור לקליפים בשחור לבן של התרנגולים 1961-63 שהוקרנו על מסך גדול.
אז כן, היה זה ערב של אתגר ותעוזה בהפיכת התרנגולים למעבדת ניסויים מודרנית.  "התרנגולים הרמיקס" אינו ערב נוסטלגי של התרפקות על השירים ההם, אלא נסיון לייצר זוויות שונות – בעיבודים, בחיבורים בין שירים, בשילוב של מקהלה ותזמורת, בניואנסים מתוחכמים.
היוצרים צודקים: השפה של ימינו אינה אותה שפה, הטקסטים של אז נשמעים ארכאים. הרעיון לקחת את השירים למחוזות דימיון חדשים, לערוך, לחתוך, לסמפל לקטעי וידיאו ישנים – מיוחד, מעניין, מאתגר.
עם זאת, לעיתים הייתה לי תחושה של יותר התחכמות  מאשר מחווה לנשמה. היו מעט רגעים של התרגשות לעומק. הצירוף של מקהלת העפרוני ב"וואלס התרנגולים" הרים בצדק את הקהל לסטנדינג אוביישן. החיבור בין "יוסי ילד של מוצלח" ו"אליפלט" נתפר היטב מוסיקלית,  אבל פגע בעוצמתם ובייחודם של שני השירים האלה.  "כשהיא אומרת לא" הוצג כקטע תיאטרלי מדובר בפי שבעת הזמרים ברוח האקטואליה (Me Too) אבל משוחק חלש ונטול הומור. גם כשהוא הפך בהמשך למושר ומתוזמר, לא הצליח לעורר בי ריגוש.
הניסיון לחבר את צליל האקורדיון, אחד הסמלים של הישראליות,  בנגינת תובל פטר, האקורדיוניסט האגדי של להקת הנח"ל,  עם נגינתה של סלעית להב היה מעט אנמי. השילוב בין התזמורת למקהלה הלבנה ולסולו קלרינט ב"ככה סתם" – היה עיבוד  פחות מתוחכם אבל יותר מוסיקלי בקשר עם המקור.
"השכונה – השוק" היה מפגן הקשה עם קולות וצחקוקים ללא מילים בנוסחים של מיומנה/ טררם – אבל נשמע יותר פעלול נחמד מאשר קטע אולטימטיבי בערב הזה. "הכל זהב" ומחרוזת "הורה אהבה", "אם תרצי" ו"שיר השכונה" בסיום החזירו את לשירים את הצבע המקורי בביצוע הזמרים – במשב חם מן העבר. פגשתי בחוץ את נעמי פולני המהוללת שביימה את המקור. היא התרגשה מאוד מהמחווה. אני  קצת פחות.

בהשתתפות: עדי כהן, אמרי זיו, יפתח מזרחי, הילה מערבי, תום חודרוב, נעמה נחום, רני אלון, מקהלת העפרוני.
מנצח: רועי אופנהיים מלחין ומעבד: אמיר לקנר מעצב וידאו: נמרוד צין מעצבת תנועה: מוריה זרחי מעצב סאונד: ואל קוטלר מעצב תאורה: מוחמד אבו סלמא

צילום: מרגלית חסונסקי

על התרנגולים – האלבום הכפול

פתיחה תרנגולית
אוהבי הטבע
תנועה תרנגולית (האם אמרו לך פעם)
האקורדיון (ערב במסחה)
ואלס התרנגולים (השמלה  הסגולה)
פנס בודד
שכונה ושוק
למה את מתכוונת (כשהיא אומרת לא)
הבלדה על יוסי ואליפלט
ככה סתם
זמר אהבה לים
הכל זהב
מחרוזת תרנגולים.

וואלס התרנגולים (השמלה הסגולה)

שכונה ושוק

למה את מתכוונת (כשהיא אומרת לא)

מחרוזת סיום – הורה אהבה, אם תרצי, שיר השכונה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות