ריגושים מחודשים

אחרי הערב באמפי שוני, אני שואל – איך זה שנקמת הטרקטור אינה  מצליחה להביא  20 אלף לפארק? ישנה תשובה צפויה: רוק איכותי אלטרנטיבי שמתחבר עם ניכור, לא סוחף את ההמון. באמפי שוני, יום הולדת 30 ללהקה, היתה תחושה, שגם בלי עזרה מידיד כמו ברי סחרוף – זה אפשרי. במלאת לה שלושים, הלהקה מגיעה כבר מהיכל התהילה של הרוק הישראלי, זה שעדיין לא נוסד באופן רשמי, להוכיח שהיא חצתה את מחסומי הזמן והאופנה,
נקמת הטרקטור מעולם לא התבייתה למיינסטרים. גם לא היתה "הילד הרע" של הרוק הישראלי. מאז שברי סחרוף הפיק את אלבומה הראשון, נולדו 9 אלבומים,  הלהקה המשיכה על אש קטנה ויציבה, מוסיקה אקלקטית, טקסטים לא שגרתיים, הרמוניה של פופ, רוק, קמצוץ מזרחי, אפרו, שנות השישים (הקאבר "עפיפונים"), חיבור למקורות. לכבוד הערב הזה גם נולד קאבר ללהיט של סרג'יו אנדריגו, "הספינה שטה", מפסטיבל סאן רמו, שהקליטו עם סחרוף מתוך מאוויים נוסטלגיים משותפים.
יש לי חיבור טוב עם נקמת הטרקטור מתחילת דרכה. מועדון רוקסן, גם קולנוע אלנבי, כשאבי בללי עלה לבמה בגופית עבודה אפורה. אופיר ליבוביץ הגיטריסט –  ברעמת שיער, שהזכירה פיאות מתקופת לואי משהו. גרין, שעל הקלידים, שהתהדר בתערובת לא מוגדרת של אדום ושחור, שנראתה כלבוש של נגן חתונות. גם אביב ברק  אז צעיר שהחליף את דני מקוב, מכונת תופים בשר ודם.
בללי אינו מנפנף בכריזמה בימתית ענקית, העוצמה שלו בעומק הביצוע – הקול הבלעדי, המחוספס והחודר. אותו צירוף אולטמטיבי שעשה את נקמת הטרקטור הרכב רוק ישראלי אותנטי.
המופע בשוני היה קונצרט רוק של הרכב שהגיע לשיאי בשלותו. לא הכל עבד. אני מבין את הצורך של אבי בללי, מוסיקאי פורה, שיצר גם למחול, גם לקולנוע  להציג קטע כמו "אחד מי יודע", כולל הוידאו ארט המסעיר, אבל השיר הזה תקע אותי ואת הקהל. הוא היה מנותק  מהערב.
כשבללי שר "ג'ונגל פיתוח", האקטואלי, ("הדון קורליאונה / מאבד את השפיות / כי נכון להיום / כל מצע הבחירות / מציע שחיתות בקלות").
או טראומת האהבה של "משחק של דמעות" ("בתוך שעות השקט/ מיוזע מגופך/ חש אותך נעלמת/ חומקת אל תוך תוכך"), זה עדיין מרגיש פסגת הליריקה  של הרוק המקומי לדורותיו.
העיבודים תופרים בין ויולה לבס וגיטרה חשמליים, בין מערב ומזרח, מעניקים לשירים את הצבע וסגנון המיוחד להם. אבי בללי הוא שנותן  עומק לשירים ואופיר ליבוביץ', הגיטריסט, מקשט  במהלכים וירטואוזים. אביב ברק, גליה חי ורועי ירקוני השלימו נפלא יחידה מוסיקלית אינטגרטיבית. האירוח של הותיקים, שפרשו, גרין ודני מקוב, חיבר היטב ליסודות החזקים של ההרכב.
נקמת הטרקטור עדיין מדליקה אותי כל פעם מחדש. העובדה שהלהקה שרדה עד היום מעידה כי קורצה מחומרים משמרים. הרוק המקומי לא היה מה שהוא בלעדיה כמו שאינו מה שהוא בלי ברי סחרוף ופורטיס. אחרי 30 שנה, יש מקום לריגושים מחודשים.

שירים: תעתועים, אדרנלין, ברלין, מסכים, דבר אלי, אופניים וספר, זמו הבלי, אחד מי יודע, היום יומולדת (עם ברי סחרוף), חם על הירח (עם ברי סחרוף), חולות (עם ברי סחרוף), עיר של קיץ (עם ברי סחרוף), Memories, נודד אליך, סביב סביב, כח, ג'ונגל, מתנתקת, משתעשע, עפיפונים, משחק של דמעות.  הדרן: תיבת נח (עם ברי סחרוף) היא, סליחות

אבי בללי – בס, שירה, גליה חי – ויולה, אופיר לייבוביץ' – גיטרה, רועי ירקוני – קלידים, אביב ברק – תופים אורחים: ברי סחרוף, דני מקוב, גרין.

צילומים: מרגלית חרסונסקי

דברי אלי

ג'ונגל פיתוח

מתנתקת

משחק של דמעות