נקרא להן – נשות הג'אז המתוחכמות. איך הן שרו. על בילי הולידיי (Billie Holiday), ילידת 1915, אמרו כי היא הכילה חיים שלמים בקול אחד. למרות טווח קולה המוגבל, השתמשה בקולה כבכלי נגינה, יצרה את האקלים הרגשי המצוי בבלוז. ייחודה – באופן ביטוי המילים, החושניות שבשירתה, הויבראטו בו שלטה, הדרך בה עשתה שימוש במרווחים בין הצלילים. השוו את השירה שלה לסגנון הנגינה של לסטר יאנג, אחד מנגני הסקסופון טנור החשובים ביותר במאה העשרים.
בילי הולידיי מתה בגיל 44, אחרי שחוותה הרס עצמי ומאבק מייאש להמשיך לחיות תוך שימוש בסמים ואלכוהול. בריאותה כשלה, קולה התחספס ונסדק.
אלה פיצ'ג'ראלד (Ella Fitzgerald) – זמרת הג'אז המפורסמת ביותר בז'אנר, ילידת 1918, הייתה שונה לחלוטין מהולידיי. עליה יכולת תמיד להבחין כי היא נהנית לשיר ולחלוק את השירה עם הקהל, להגיש להם רגעי אושר קצרים, כפי שהיא אמרה. היא נהנתה מהמילים, גם מאלו הפשוטות ואפילו השטותיות. האלתור שלה, במילים בשירת סקאט היה פנומנלי בשליטה בקול, בקצב. מבחינות אלו, היא הביאה לג'אז חדשנות, תנופה, כריזמה ונוכחות מדהימה.
את שרה ווהן (Sarah Vaughan) כינו "הווקליסטית המושלמת ביותר". הזמרת ילידת 1924 הציגה יצירתיות גבוהה בשירה הרמונית וביכולת אלתור שהפתיע את מוסיקאי הג'אז גמו גם את הקהל שהקשיב לה. ווהן ניחנה בטווח קולי רחב כזמרת אופרה, ידע לשלב באותו ביצוע סופראנו ובס באלגנטיות נפלאה ובתחכום מעורר פליאה.
וידיאו: Billie Holiday & Louis Armstrong – The Blues Are Brewin נשות הג'אז הגדולות
וידיאו: Ella Fitzgerald – Mack The Knife
Sarah Vaughan – Over the rainbow
תגובה אחת
אתר מדהים.