אז מיהי סופרטרמפ? זו של "השיר ההגיוני" (דגימת סאונד למטה) , אולי הכי מלהיב- מוכר- ידידותי שלהם, או של "גודביי סטרנג'ר" או של "פשע המאה" משנת 1974? איך תגדירו את הלהקה הזו? פופ רוקרים מיינסטרימיים ידידותיים לאוזן, או חבורת רוק פרוגרסיווי? מה שבטוח: סופטרמפ היתה תופעה חריגה בשנות השבעים, כזו שלא יודעים איך "לאכול אותה" אבל מיוחדת מאוד גם בשילובים דיסקו, ריתם נ' בלוז וג'אז.
"השיר ההגיוני" מראה את הכישרון העצום לתזמורים, להרמוניות קוליות. גם למלודיות מצוינות. מצד שני, הצד הרוקיסטי היותר משמעותי קיים כאן ב"פשע של המאה" (קטע מס. 8) מעובד לגיטרות חשמליות המטעינות את השיר באווירה, וחיבור אטרקרטיבי עם קלידי פסנתר ומיתרים. זוהי סופרטרמפ "מתקדמת" של אמצע השבעים, בקטע הזה המתארך בסיום אינסטרומנטאלי, וזוהי סופטרמפ היא במיטבה. מצד אחר, זה הסקסופון של של ג'ון אנתוני הליוול שמצטרף לקולות הגבוהים ב-It's Raining Again וזה לא רוק אלא פופ מאוד מחניף. גם – Take The Long Way Home
'Breakfast In America' של 1979 קיבל כאן 4 מייצגים כולל שיר הנושא היפהפה, המתוזמר גאוני. גם שירים מ – 'Even In The Quietest Moments נכנסו לכאן. מה שבטוח: האוסף המרתק הזה בהחלט מייצג את מהות סופרטרמפ בתקופה של חמש שנים ואת שני הכותבים, ריק דיוויס (נגן הפסנתר קלידים התזזיתי) ורוגר הודג'סון (הזמר בעל הטונים הגבוהים) , ומי שמעולם לא חווה צליל שלהם, הדיסק הזה בהחלט בא בחשבון. מה שבטוח: 28 שנה אחרי 'Breakfast In America', הצליל הסופרטרמפי ממשיך לענג.

סופרטרמפ פייסבוק

סופרטרמפ המובחרים של סופרטרמפ וידיאו: The Logical Song

School
The Logical Song
Bloody Well Right
Breakfast in America
It's Raining Again
Cannonball
From Now On
Hide in Your Shell
Rudy
Give a Little Bit
Dreamer
Ain't Nobody But Me
Crime of the Century
Take the Long Way Home
Goodbye Stranger