סי היימן מנסה להתייחס למציאות חייהם של זוג המתבונן בתוכניות מציאות. שגרת חייהם (כביסות, בעל רעב) מול הנטייה לברוח מהמציאות באמצעות תוכנית מציאות.
לפי המוסיקה והטון הנוגה, לא ברור אם זו השתתפות בצער או הבעה צינית – או משהו באמצע. האם הדימוי "למות עם כוכבים" הוא מנקודת מבטו של המתבונן-דובר או תיאור מצבם הנפשי של המתבוננים בתוכנית המציאות, שדווקא  מתנחמים בתוכנית, כמו שרבים וטובים החיים מיום ליום יוצאים לבלות כדי לצאת משגרת חייהם. זוהי חולשתו של הטקסט, שאינו מצליח להבהיר אם הוא שיר הזדהות או שיר מחאה.
העיבוד האקוסטי, המנגינה הנוגה – מעניקים  לסי היימן מרחב הבעה לבטא תחושות הזדהות, אלא שהמלודיות הנוגה, השירה המתכוונת אינם מצליחים לשדר מסר אמין וברור. הערה לשונית: בשיר השתמשו ב"פרסומים" ולא ב"פרסומות". האם הטעות היא רק בגין החרוז, או יש כאן כוונה אחרת?

איש ואישה, לבד על ספה / למטה השכנים, לגמרי ישנים / הבעל חזר, רעב ומוטרד/ האישה עייפה, הרים של כביסה / והם בוהים, בוהים/ קרובים ורגועים/ בעצם רחוקים/ מתים עם כוכבים 
מוסיפה לו עוד מנה / בזמן הפרסומים / ממשיכה עם הבגדים/ מכסה את הילדים/ חוזרים אל התוכנית/ צוחקים ואז בוכים/ איך המשתתפים/ מתאבדים מול השופטים/ כבים ונשרפים/ בלמות עם כוכבים/ למות עם כוכבים / למות עם כוכבים
הבעל כבר ישן/ והאישה זה לא ברור/ צמודה לחיוכים / של המנחה שאוהבים / וזה נעים נעים / רק לכמה רגעים/ למות עם כוכבים/ למות עם כוכבים/ למות עם כוכבים/ למות עם כוכבים 
מחר רגע השיא/ הגמר בנוכחות הנשיא/ הוא והיא יושבים/ וככה שוכחים/ מתים עם כוכבים/ מתים עם כוכבים/ למות עם כוכבים ….