סמוקי שער

סמוקי ההופעה האנגר 11 ת"א

נובמבר 2015
3.5/5

שפשפתי את עיני. בהדרן שלף סטיב פינל, המתופף העליז של סמוקי את דגל ישראל, הניף אותו מול קהל מתלהב והניח אותו על סט התופים. הקהל יותר מאשר אהב את החנופה, כמוה לא נראתה בכל תולדות מופעי הרוק מאז קום המדינה. השיר שהוציא  את דגל ישראל היה, איך ניחשתם – "Living Next Door to Alice". מה, לעזאזל, לשיר הזה ולדגל שלנו? מה זה משנה, העיקר שהקהל קנה. יכולת לשמוע בפזמון את הקהל צועק Who the Fuck is Alice?! , המשפט שסומפל לשיר ע"י ההרכב ההולנדי Gompie כפרודיה על ההצלחה של הלהקה הבריטית, החזיר למעשה את סמוקי לכותרות.
סמוקי בלעה בזמנה את העקיצה וניכסה את הפרודיה לעצמה, כאשר הוציאה גרסה דומה לבדיחה בשנת 1995. את השיר שר אז הסולן אלן ברטון, שנהרג באותה שנה, כאשר האוטובוס שהסיע את הלהקה התהפך. זו הייתה הפעם האחרונה שסמוקי הריחה אוויר פסגות.
מאז ממשיך האוטובוס של הלהקה לנוע בדרכים. המותג Smokie ושרשרת מכובדת של להיטי שבעים רצים לפניהם. למעשה, קונספט פופ-רוק  אמצע הדרך של שנות השבעים ממשיך לחיות כבר ארבעים שנה כאילו נולד אתמול. סמוקי קיימת כבר עשור חמישי אחרי אינספור שינויים בהרכב, קאמבקים, אחודים מחדש. לא הכי מעניין את הקהל מי הן הנפשות הפועלות העכשוויות, האם יש זכר להרכב המקורי, שראשיתו ב-1974, שבו כיכב  כריס נורמן, כסולן ראשי.
סמוקי 2015 היא להקת בידור נוסטלגית, שלפי ההתנהגות הליצנית של המתופף, סטיב פינל, ודברי הקישור של הסולן צרוד הקול, מייק קראפט, יודעת לקחת את עצמה בפרופורציות הנכונות. זו הסיבה שחבריה היו בהלם נוכח ההתלהבות של הקהל המקומי, כאילו מדובר בלהקת ענק, ששיריה התנחלו בפלייליסטים של כל תחנות הרדיו בישראל. ממש תופעה ששווה תחקיר: איך נוצר בישראל קהל נלהב עצום למוסקת פופ קיטשית שנות השבעים?
הלהיטים הם שמשחקים תפקיד ראשי, לא הכוכבים, לא גיטריסטים מהוללים. סגידה של קהל נלהב מהסופט רוק-קאונטרי-catchy pop של פעם ומלהיטים קלילים שנטחנו עד דוק כולל לא מעט קאברים ביניהם לרוד סטיוארט, קרידנס קלירווטר ריבייבל, להקת ה – Searchers של Needles and Pins. 
למרות שלא מדובר במוסיקה הקלאסית של הרוק, לא ברוק אלטרנטיבי, לא בכוכבי רוק, למרות שסמוקי 2015 היא להקה בינונית, שנאחזת בציפורניה בלהיטי העבר, הקהל שהגיע להאנגר העניק לה אהבה, שחברי ההרכב הזה לא חלמו עליה. אמרנו כבר – שווה תחקיר.

Boulevard of Broken Dreams, Lay Back in the Arms of Someone, Medley, Wild Wild Angels, If You Think You Know How to Love Me, I Don't Wanna Talk, Changing All the Time, It's Your Life, If I Can't Love You, And the Night Stood Still, Rock n' Roll, I'll Meet You at Midnight, Oh Carol, Needles and Pins, Have You Ever Seen the Rain? Living Next Door To Alice

  • Terry Uttley – bass, vocals 
  • Martin Bullard – keyboards
  • Steve Pinnell – drums 
  • Mike Craft – lead vocals, rhythm guitar 
  • Mick McConnell – lead guitar

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: Living Next Door to Alice

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. אמרת ששווה תחקיר הנה התחקיר.
    סמוקי הנה להקת ענק שקופחה בהתייחסות של מביני המוסיקה במיוחד יואב קוטנר
    היא נחשבת עד היום ללהקת ענק במרבית מדינות אירופה במיוחד סקנדינביה וגרמניה.מאחר שבמולדתה אנגליה גם קצת נשכחה ובארצות הברית לא הצליחה מעולם.היא קופחה.הסיבה לתלהבות המוזרה של הקהל הינה שלא במודע שיריה המדהימים כלל לא הושמעו ברדיו בארץ יותר מעשרים שנה.אשמח גם להסביר את זה טלפונית.הלהקה הינה שילוב יחודי של כל סגנונות המוסיקה ולא קיטש.הרפרטואר שלה כולל משירי רוק כבד דרך קאנטרי ושירים קלילים עם הרבה אהבה ורגש לא כל אחד יכול להכיל את המורכבות הזאת לכן לא זכתה בתואר להקת ענק למרות שהיא בוודאות כזאת.גם הסולן שלה שיצא לדרך עצמאית הנו אייקון במדינות רבות בעולם.
    גם בחבר העמים הרוסי היא להקת ענק.אני יכול להמשיך בתחקיר…אינג אילן פדר 0547604100

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות