שירי זיכרון ימשיכו להיכתב כאן. יגיע מחזור חדש. כל מלחמה וכול מבצע והשירים העצובים שלהם. מרגע שהבן/אח/ידיד נפל, הצלילים באים למלא חלל. השיר, הלחן נוגעים בכאב, הופכים מציבה חזקה מאבן.
השיר שכתבו אביגדור קנר ונועם פינחסוב לזכרו של סמ"ר נעם רוזנטל, שנפל במלחמת צוק איתן, הוא זיכרון מרטיט של רגש מאופק נוגע ומגיע. פנחסוב שר כמו מהלך על קצות אצבעותיו, געגועים בקול קטן ומתכוון. מנגינת קסם ראשונית. ריגוש של אמת. מעבר גיטרה יפהפה שנטמע במבע של כיליון הנפש.

*** השיר נכתב לזכרו של סמ"ר נעם רוזנטל ז"ל, שריונר ופסנתרן שנפל במבצע צוק איתן. נעם נולד וגדל בישוב מיתר בנגב הצפוני, נפל ב 31/7 יחד עם ארבעה מחבריו החובשים, בעת שפצמ"ר נחת בשטח הכינוס בו התארגנו לקליטת פצועים.

ואנו רצינו שמש חמה, 
ים וגלים ושכשוך בבריכה, 
רצינו טיול וחופשה נפלאה, 
רצינו שוב קיץ, כמו שפעם היה. 

ואנו רצינו צבעים של פריחה, 
ריחות חדשים וזמזום של דבורה, 
רצינו לשיר ולחוות אהבה, 
רצינו אביב, כמו שפעם היה. 

אך סתיו פה עכשיו, 
נשארו התמונות, כבו מאורות, 
עת נשמעה הנקישה בחצות. 

ואנו רצינו כרבול בשמיכה, 
תנור מחמם וריגוש של קירבה, 
רצינו גם גשם ואדמה רוויה, 
רצינו שוב חורף, כמו שפעם היה. 

אך סתיו פה עכשיו, 
נשארו התמונות, כבו מאורות, 
עת נשמעה הנקישה בחצות…. 

אך סתיו פה עכשיו, 
נשארו התמונות, כבו מאורות, 
עת נשמעה הנקישה בחצות