דודו טסה והכוויתים - עלא שו'אטי

עַלַא שַוַ'אטִי

דודו טסה והכוויתים

הפקה עצמאית
4/5

בואו לשפת החידקל בשעת שחר של ליל אביב, תתחברו אל הטבע, תוכלו להספיק לבהות באורו של הירח. שירו עם דודו טסה   "לך על שפת החידקל ,אהובי בשעת שחר, בעת הזריחה  הטבע ביפעתו שובה את לבבי  וירח מאיר בלילה אביבי". שירה בציבור בערבית? אוטופיה? אצל טסה – החלום הוגשם.
השיר נקרא "עַלַא שַוַ'אטִי דִגְ'לַה מוּר", והוא פותח את פרק ההמשך לאלבום של שירי האחים כוויתי,  שיצא בינואר 2011. מוסיקה עיראקית ומוסיקה אלקטרונית מתחבקות. טסה מתבל את המקורות בצליל מערבי, מפתיע במהלכים מוסיקליים, כמו הסיום בשיר הזה.
טסה ממשיך לחפור באדמת המוסיקה של אבותיו, המוסיקה העיראקית עליה גדלה אימו, שכל כולה האחים אל כוויתי, שנחשבו עמודי תווך במוסיקה העיראקית ובין מגדירי השיר העיראקי המודרני. דאוד הוא שם סבו, שנפטר שלושה חודשים לפני שדודו נולד (נקרא על שמו).
טסה לא גדל על המוסיקה הזו, היא אפילו הייתה זרה לאוזניו במבנים שלה, בטקסטים מלאי הפאתוס, אבל בתהליך ארוך וממושך, הצליח לא רק לרדת למהותה, אלא אף לגלות את החידוש שבמוסיקה של האחים – כדי לחבור אליה בצומת, שאפשר לו להוסיף את הנדבכים המודרניים שלו.
גם באלבום החדש (נושאים טיפוסיים כשירי אהבה לא מוגשמת, אכזבה מחברות), טסה בחר לשלב זמרים – מירה עווד, נינט, ריף כהן, הזמר העיראקי, איסמעיל פאדל, ששירתו בגַלְבִּי חַ'לַס היא האותנטית ביותר באלבום החדש. שיר מלודי, מגיע ממקומות פנימיים. יופי.
שירת הנשים – פחות קוהרנטית. מירה עווד ב"גלְבַּכּ סַחַ'ר גַ'לְמודֹ" שומרת על דיאלקט כבד, אותנטי, אבל פחות מתחברת עם הקונספט המודרני של הדיסק. נינט טייב קרובה יותר לרוח האלבום ב"דוּבּ וּתְפַטַר", שיר אהבה נכזבת בתזמור עשיר, אבל גם כאן, למען האחידות של האלבום – הייתי מוותר עליה ומעדיף את טסה עצמו. וטסה אכן ממשיך טסה של האלבום הקודם בעיבודים יפים להם שותף: ניר מימון.
אהבתי את "סָאִיבּ יא גַלבִּי סָאִיבּ", שיר קינה נוגה שאומר – עזה כמוות האהבה. גם אהבתי את החיבור בין טסה, ריף כהן ודאוד אל-כוויתי מסומפל בשיר "אַחַ'ד'וּהו מִנּי וּרַאח" – על מי שהתפכחה מאהבתה למי שבגד בה, שיר מלא חדוות חיים, אליו נשזר צליל בסגנון "חצוצרת הזהב" של שנות השבעים.
הקטע האינסטרומנטאלי "דולאב ראסת" הוא תרכיז אקזוטי מודרני של הסינתזה עם המוסיקה העיראקית של הכוויתים, שני חלקים שחוברים בעיבוד מורכב של הישן והחדש. אחריו מגיעה ההילולה של "יא אֻם אֵל-עַבַּאיָה" המלווה במחיאות כפיים, שיר אהבה וחשק ("רמיזת עיניי, נשמתי, שילחה אש בכל הווייתי") – חלק מהמכלול האותנטי, ממש כמו השיר המסיים "יא חַאפֵּר אל-בִּיר", בו חובר טסה להקלטה מקורית של דאוד אל-כוויתי בחוכמת החיים האומרת: "אתה הכורה בור/ אמור לי מדוע זה תחפור/ הישמר לבל יסתובב הגלגל/ ולתוך הבור בעצמך תיפול". שיר קצבי, שמצטרף לאלבום מוסיקה מזרחית שאינה מתחנחנת, אינה קורצת לאולמי השמחות וממשיכה פרויקט נדיר, נטול פניות לשירים של האחים אל כוויתי, שמחזק את יסודות הגשר שטסה הקים וממשיך לחזק. גשר המחבר בין המוסיקה של אבותיו למוסיקה העכשווית.

כל המילים והלחנים: סאלח אל כוויתי מלבד "סאיב יא גלבי סאיב", מילים ולחן – עממי.
עיבודים והפקה מוזיקלית: ניר מימון.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות