זהו עברי לידר, רומנטי-מלו-מלנכולי. כמו פעם, כמו תמיד. אחרי כל האקספרימנטים של הלהמציא-עצמך-מחדש, אתה חוזר לעצמך-עצמך, לאיזושהי פשטות מלודית כנה, בלי יומרות, בלי נסיון לעשות דברים בכוח. עברי לידר שר תחושות ימיומיות הכי שכיחות בלשון נקבה. זה נשמע מספיק אמין, כדי שנאמין שזה בא מתוכו. הכאב, הגשמת החלום, הכמיהה לאהבה, הרצון להשתחרר. להכיל. פשטות על גבול הנדוש הופכת למבע אותנטי. אני מאלה שנלקח בשבי הרגשי – לעיתים בקלות בלתי נסבלת. כאן זה קרה לי, ואני אומר את הדברים לגמרי לזכותם של היוצרים – עברי לידר וינון יהל שעשו פופ דאנס סולידי מענג בעברית. נוגע, מגיע, מחלחל. כנ"ל הקליפ של רומן בוצ'אצקי – חובר בצורה אפקטיבית לסרט "הנשף" (**) שעבורו כתב לידר את השיר.

** "הנשף" סרטם של  טל גרניט ושרון מימון (תסריט, בימוי) מספר את סיפורן של שלוש נערות תיכון בירושלים, המחליטות ללכת הכי רחוק שאפשר כדי להיות מקובלות ולהיות מוזמנות לנשף הסיום הנוצץ. הסרט מעלה לדיון את הזכות להיות שונה ולחיות בשלמות עם השוני באומץ ובנחישות למרות הקושי.

עכשיו כואב לי / רק כשאני נושמת / רק כשאני חולמת
על דברים פשוטים/ כמו להרים ידיים, באוויר / לנשום עמוק בינתיים
יש חיים, / שמחכים לי במקומות שונים בעיר
שאני אבוא ואני אראה / שיפתח מה שיש בלב
שאני אקום ואני אגיד/ ככה זה אני וזה לתמיד
שאולי תרצה ותאהב אותי / כמו שבחלום רק באמיתי
שכולם יראו, אמצע הרחוב/ כמו הכוכבים, רק שמקרוב
עכשיו כואב לי / רק כשאני נושמת
עד שאני אומרת / לעצמי דברים / כמו להרים ידיים / באוויר
לנתק רגלים / לרחף / אלף קילומטר באוויר
שאני אבוא ואני אראה / שיפתח מה שיש בלב
שאני אקום ואני אגיד/ ככה זה אני וזה לתמיד
שאולי תרצה ותאהב אותי / כמו שבחלום רק באמיתי
שכולם יראו, אמצע הרחוב/ כמו הכוכבים, רק שמקרוב