סנונית ראשונה בקו יצירה חדש של עברי לידר את עופר  מאירי, שמנסים לחבר נרטיבים מיומנו הפואטי האישי של לידר  עם צליל אלקטרוני בעל גוון של פופ קיצי, מהסוג שמתכתב עם רחבות המועדונים. לידר מעלה  את הטון הדואב עגמומי משהו העוסק ביחסים על פס קול מסונתז בנוסחים עכשוויים, כמו מאלה ששומעים אצל פט שופ בויז.
האינטרקציה בין לידר ומאירי היא ניסיונית ומעניינת. שניהם יוצרים סקרנים-מתעדכנים ומעודכנים, אוהבים לרענן ולהתרענן. הגם שהצליל נשמע דאנסי, אני בטוח שהשנים אינם חושבים ראש קל, אלא איך להעניק לטקסט מגע של אווריריות אלקטרונית, מבלי להפחית מעוצמת הסיפור. עברי לידר מצליח בזה, כי עוצמת האמירה שלו אינה מתבטלת מפני ההפקה המוזיקלית. האם פופ אלקטרוני למועדונים יכול לחבור לתחושות כאב? בשת"פ ביניהם, מצליחים לידר ומאירי לנווט עצמם לחיבור נכון, מבלי שהאלקטרוניקה תאפיל את עומק הסיפור.

תישאר קצת ליותר/ אל תעזוב כל כך מהר/ אתה לא פה, אתה חסר
בבית
והתרגלתי שהכול/ משונה אבל נכון/ אתה נותן לי ביטחון
בינתיים
ואתה בטח לא מבין איך משתנות לי הפנים/ ונתקעות לי המילים
עדיין/ כי אמרתי ניסיון, שזה שטויות בעיקרון
רק מישהו לישון בשניים
ואור ראשון נכנס לאט מהחלון/ חלמתי על מים ומאה ידיים
מושך אותי לחזור לישון
תסתכל על הפנים/ כתובות עליהן השנים/ הסליחות, הטירופים,
היופי
של הקצב הטבעי / שהחזרת לתוכי/ אתה עיוור באהבה/ כמוני
ואתה בטח לא מבין איך משתנות לי הפנים/ איך נתקעות לי המילים
עדיין
כי חשבתי פתרון, שזה שטויות בעיקרון/ זה רק מישהו לחיות בשניים
ואור ראשון נכנס לאט מהחלון/ חלמתי על מים ומאה ידיים
מושך אותי לחזור לישון/ וקור פתאום נכנס לאט מהחלון
מוזר לי עדיין, עוד זוג רגליים/ מישהו בסוף היום
תישאר קצת ליותר/ אל תעזוב כל כך מהר/ אתה לא פה, אתה חסר
בבית