עברי לידר אוהב את הדכדוך הזה, אולי אף מתמכר לו. הטון אינו טראומטי. זהו עצב שעוטף בחום. המפיק המוסיקלי המצוין עופר מאירי סייע לעבות אותו כדי ליצור אווירה חורפית שפוגשת את הנרטיב של החלום לצאת מהשגרה ולהיות במקום אחר בלתי מוכר שבו שומעים שפה אחרת, רואים אנשים זרים, חשים ביופי מוזר ומנוכר, שמאפשר לך להתמקד יותר בעצמך.
צלילי האלקטרוניקה ממחישים את החלומיות הזו, את תחושת ההתמכרות למרחקים. המיוחד בעבודה של עופר מאירי ביכולת ליצור מוסיקה סינמטית שחוברת לטקסט כמו פסקול לסרט. כאן האסוציאציה לקחה אותי לסרטים צרפתיים ישנים. עברי לידר מצליח את משאלת הלב עם תחושת המרחק ההזויה, ובכך קסמו של השיר.
פשוט רציתי לחלום את הדברים כמו שקיוויתי
שיקרו במציאות העמומה/ הייתה לי אמונה, הייתה לי מחשבה
על החיים הרחוקים שלא הכרתי/ ברחובות זרים, שפה שלא דיברתי
עם היופי המוזר המנוכר/ כל רגש שעלה כשהתעוררתי
כשהתמכרתי אל ההבנה
כל יום זה נעים לי לראות/ זרם של חום בחושך
שמוחק את הכול/ ממלא את הגוף
לעומק
פשוט ניסיתי לעבור את הימים כמו שאמרו לי
לאהוב את הפנים של השגרה/ שנה ועוד שנה, הייתה לי מחשבה
על החיים הרחוקים שלא הכרתי/ אנשים זרים מטוס ואוניה
זמן להתעסק בעצמך/ כל עצב שעלה כשהתעוררתי
כשהתמכרתי אל ההבנה
