לא שומר אותה בפנים יותר, לא אוהב אותה יותר, אבל … חסרה לו. עדן חסון מציג עוד מוצר חדש של האוהב הדואב, "צייד של בעיות" (מטפורה מאוד לא מוצלחת) שמקונן את דיכאון נטישתה. מאז הלב שלו "טיפה ברח", החלומות "נזרקו לפח". וגם היא הביאה לו "מוזות הזויות". ועדיין יש מקום ל"בואי נשב ונדבר"... אם לא בכיתם, לפחות יש מקום לחייך.
כותבי השירים המיועדים לגברים שבוכים בלילה על נטישת האהובה מנסים להמציא את עצמם מחדש. השיר הזה אינו מבשר בשורות. אין חדש תחת אור הירח של 2020. הפניה השבלונית בגוף ראשון לאישה בגוף שני ("נכנסת לתוך חיי", "הלכת ובא לי דיכאון") מיושנת וחבוטה. מגרדים בכוח עוד מטפורות. בסופו של דבר, עדן חסון סומך על המנגינה הענוגה, הטון הכאוב-סבל-מתייסר, על הרגש שרץ לפני השיר.
והוא – מה-זה רץ. חסון מתחיל נמוך מלנכולי, ואז מטפס במהירו שיא  בסולם הקולי בטון מתייסר. המנגינה מתבייתת על מסלול אמצע, אינה זקוקה להאזנה שניה, ההפקה המוסיקלית "מתערבת" בתוספת קצב דומיננטי כקטליזטור, שגורם לשיר לנסוק לפסגות המלודרמה. עדן חסון הוא זמר מצוין, אבל סוג השירים הזה ממשיך לשדר מניפולציה על נושא, מה שמונע מהלב שלי להשתתף בצערו.

אותו הבר אותן שטויות/ אני צייד של בעיות/ והסיפור שלי מתחיל בזה שיש אותך.
אני נפתח קצת בקלות ובדיוק כאן עשיתי שטות/ והנראה לאחרונה שלי היה איתך.
אחח, ים חלומות זרקנו לפח! שק חבטות דברים שפתחת ומאז, הראש שלי רק מסתובב.
ונכנסת אל תוך חיי/ אני לא זוכר מתי ככה כאב לי/ בואי נשב ונדבר, לא שומר בפנים יותר,
את חסרה לי.
אותו הבר אותן פרידות/ הבאת לי מוזות הזויות והסיפור הזה ממשיך בזה שאין אותך.
הלכת ובא לי דיכאון, מסטלות אין לי תיאבון/ כשהלב רעב לטעם המאוס שלך!
אחח ים חלומות זרקנו לפח!/ שק חבטות דברים שפתחת ומאז הלב שלי טיפה ברח.
ונכנסת אל תוך חיי/ אני לא זוכר מתי ככה כאב לי/ בואי נשב ונדבר, לא שומר בפנים יותר, את חסרה לי.
שתיתי לי כוס שתיתי שלוש/ תכף הערק יתן לי בראש/ באתי שעה והלכתי/ לשכוח את זאת שאהבתי.
הקצב דופק וכולם עצובים/ איך מישהי אחרת נראה לי מתאים/ מיטה מסתובבת נפלתי/ נזכרתי בזאת שאהבתי.
ונכנסת אל תוך חיי/ אני לא זוכר מתי ככה כאב לי/ בואי נשב ונדבר, לא אוהב אותך יותר, את חסרה לי..