יפתח דקל פונה לרבים. שואל שאלות כמותיות סתמיות שאין עליהן תשובות –"מה עומק הכאב?", מציין עובדות – "אבדה מכם הדרך", מוכיח בשער – "מבקשים נחמה בהבל" וגם מציע הצעות – "אם תמאסו" וכו' השפה ארכאית, תנכית, כאילו נמצא בהוויה אחרת. השאלות, התוכחות משאירות את המאזין תמוה. אפילו מרוחק.
טון מלנכולי נעטף בצלילים נוגים ובהרמוניה לוטפת. יש נחמה בצליל הנוגה הענוג הזה, אין בו "כוס תרעלה", אלא יותר תשוקה שמגיעה ממקומות של קשר ואהבה. יפתח דקל משדר חמלה במלודיה יפה, לא קושי, כאב ומצוקה בכל חלקי השיר. זו הסיבה שהמסר שלו מעט מתמסמס.
מה עומק הכאב
מה עומק הפער
נטיתם מעט מאיתי
אבדה מכם הדרך
מחפשים רוויה במלח
מבקשים נחמה בהבל
מה עומק האהבה
מה עומק הקשר
לו רק.. לו רק…
אם תצעקו אלי
אבוא וניחמתי
אם תמאסו את כוס התרעלה
שתית מצית נפשי