עידן רייכל היד החמה

היד החמה

עידן רייכל

הליקון
4.5/5

עידן רייכל מחפש יד חמה. מצפה לדבר האמתי שיקרה שוב. ממתין לנקישה רכה בדלת. לפי כמות השירים היפים שהוא כותב, רייכל צריך להיות המאושר שבאדם. הוא עדיין שומע נקישות רכות, פותח לעצמו דלתות חדשות, אבל אז מגיעה שורה מפתיעה וחריגה שאומרת: "אנשים כמוני שהפכו קשים מאשימים את העולם בבדידותם", שמסיטה את הבעיה האישית  למקום אחר.
לא עוד "הפרויקט של עידן רייכל", אלא אלבום סולו חדש. "יד חמה" מסמן כיוון. זהו שיר פסנתר עצוב מאוד. המנגינה עשויה מאותם צלילים עגולים, רכים, עוטפים המוכרים ממיטב יצירתו. אין כאן "איש קשה". בעיקר איש  של היד הרכה-חמה, של הצליל המנחם. זהו מפתח מוסיקלי גם כשרייכל שר– "ארץ שוממה / אין כהן ואין נביא/ יש אהבה אחת גדולה שהיא כולה שלנו" ("בישימון"), האומרת דברים מנחמים על מציאות קשה.
מגע "היד הבטוחה" קיים גם ב"מביטים בירח", עוד שיר פסנתר על אהבה פשוטה, לא קיצונית, סוג של השלמה עם מציאות: "יש אהבה פשוטה / מביטים בה כמו מראה/ אחת ללכת לצדה / לא מבקשת שתמות למענה". רייכל שיר בטון מלנכולי רגיש, מאופק, מדוכדך משהו.
לא רק שלושת שיר הפתיחה מעידים על עידן רייכל נוגה, שמתבונן מחדש בעצמו בעצב מנקודה של חסר והשלמה, כמו אומר: אני זוכר מנין באתי, ואני מבקש לבדוק שוב מי ומה ואיפה אני.
גם "אי בודד" הוא שיר מלנכולי, שמושר ברכות המאוד אישית שלו: "בכל יום מתים מעט/ ונולדים חיים שלמים/בוכים מצחוק / צוחקים מדמעות / אם למות אז ליד בכי תינוקות". וכשרייכל שר על "ילדה שלי קטנה" – הצליל משדר תמימות של שיר ילדים ממקומות של אושר צבוע בטון עצוב.
"מעגלים" שובר את הקו העצבות: שיר קצבי מאוד שאומר: "במקום שהיום נגמר/ בזמן שהלב מתחיל / לילה חוזר ומתגבר/ ונסגרים מעגלים/ יש תנועה מדומה / ורכבות חוצות הרים/ בחזרה לנקודה / בה נסגרים מעגלים".
הכל כאן כל כך פשוט, עד שנדמה שהשיר הזה חי בתוכנו, ורק צריך היה לחשוף אותו. צלילים מכאן, ישראליים, צלילים משם – קוסמופוליטיים, וצליל האקורדיון הזה, שמסחרר את המעגל. איך אומר השיר: "להשתכר מאור אחר", "להאמין לא לוותר".
רייכל לקח לעצמו את מרובע הקרדיטים לחן-מילים-עיבוד-הפקה, פרט לשני שירים בהם שותף גלעד שמואלי בהפקה.  – "מעגלים" ו"בחמש שניות" שיר שאומר – "יש סיבה שהיינו בעולם הזה". המוסיקה היא קונטרסט קצבי לרוב האלבום בעיבוד שהופך את השיר לריקוד עממי פאנקי סוער.
ב"לפני שייגמר" רייכל  עושה שימוש  ישיר ולא מסובך במילה "פחד", כשהוא מציע מתכון לאיך לעבור את החיים האלה בצורה נכונה. אז גם אם פחד לעיתים משתק, אומר רייכל – לא לפחד, גם אם נשבר הלב. יש מצב של לקום כל בוקר, לצאת מחדש לחיים, דווקא על רקע הידיעה שהכל ייגמר. רייכל מציע גם לבדוק מנין באנו, כי אין עתיד בלי עבר, וגם להודות על מה שיש. תערובת של ראיה מפוקחת ואמונה, שאין אלטרנטיבה לחיות אחרת. העצב קיים אצלו גם כשהוא שר על מסלול חיים חיובי. חוזרים ל"יד החמה" ב"געגוע" בשירה נוגעת-מגעת –מחלחלת של דנה צלח. אם לקחת מהאלבום שיר אחד – זה השיר הזה.
להשוות את אלבום הסולו לאלבומים של הפרויקט? זהו אותו עידן רייכל איכותי, נתיב פופ מלודי מזוהה, חוזר לאיזושהי נקודת התחלה של בחינה עצמית, שר בתערובת של אופטימיות ומלנכוליות דקה, שמעניקים אמינות לביצועים.

שירים: לחכות, היד בחמה, בישימון, מביטים בירח, מעגלים, אי בודד, ילדה שלי קטנה, דלת מסתובבת, געגוע, בחמש שניות, לפני שייגמר

צילום: מרגלית חרסונסקי
 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות