Untitled-13

עילי בוטנר וילדי החוץ בסלון

הרוך המלודי וההתלהבות הקולקטיבית לא תיתן לדכדוך לחדור.

3.5/5

הקורונה שברה לחלוטין את שגרת חייו של המבקר. הניסיון  לחזור לשגרה הזו – נתקל בקשיים. אני מבין את הצורך הדחוף. מצד שני: מישהו לוחש לי כל הזמן: אתה חייב לשמור על בריאותך. קפסולות? לא בא לי בקפסולות. מה עושים? חוזרים לזאפה בסלון באביב 2020. חצי שעה טעימה בוידיאו. הרי כל חיינו עכשיו בוידיאו, בזום. ברירת מחדל.
גם "עילי בוטנר וילדי החוץ" הם סוג של ברירת מחדל. יש להם משפט באחד השירים שאומר "המרחק מגעגוע הוא המרחק משגעון". לי זה לא קרה עם החבורה הזו, האמא, אבא, סבא וסבתא של המיינסטרים.
החיים קשים? נמתיק לכם אותם, אומרים בוטנר ושות'. מקצועיות, זרימה, חיוכים מפה ועד להודעה חדשה. לא שיגעון. יש נוסחה. שיר כמו "בואי נעזוב" שמדבר על קשיים (לה אין כסף לבגדים) וחלומות (רוצה בית ליד הים) מסתיים בסוף מתוק: "אז נתחבק ולא נאמר מילה בלב שלי כבר שטה לה תפילה" ו"יש מי שדואג לנו שמה". מי דואג?
לסלון נשלפו להיטים מתקופת בוטנר את דנקר. מתרפקים על אהבה – "אני בא, את הולכת/ אני מת, את נושמת בלעדי/ וחיי הם ריקים/ ואת גורמת לי להיות/ כמו הילד בקיבוץ/ איך אהבתי אז לרוץ אלייך/ התקרבי אלי". עצוב? כואב? אל דאגה: הרוך המלודי וההתלהבות הקולקטיבית לא תיתן לדכדוך לחדור.

הלהקה: עילי בוטנר, אדר גולד, אוהד שרגאי, תום גפן

שירים: תיתן לי יד, נעים עכשיו, בואי נעזוב, אני אש, מכתב לאחי

עילי בוטנר וילדי החוץ – זאפה בסלון

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות