ההופעה

עילי בוטנר וילדי החוץ

זאפה ת"א
4/5

רגע מכונן: עילי בוטנר שר. שפשפתי את עיני, עצרתי את נשימתי. חידדתי את אוזני: אכן עילי בוטנר שר. היוצר, שמעולם לא שר את שיריו, שמפזר אותם לכל העולם, וגם עולה איתם על הבמה – שר שיר אחד סולו – "מה שלא הספקתי לומר", הזכור מרן דנקר.
אמרנו "מכונן", כי סוף סוף אפשר היה לקבל את גרסת היוצר – נטו. מי שאמר, שאתה לא חייב להיות "זמר" כדי לשדר את האמת שמתחת למיתרי הקול – צדק. סולו אקוסטית, אינטימי, אותנטי. רשמתי: שודרה האמת מאחורי השיר.
כמה מילים על הטררם שלשמו התכנסנו: הוא הוגדר כ"ערב השקה". חיפשתי את הדיסק, אבל אז נאמר לי כי מדובר בהשקת מופע. יש גם יצור כזה. אם לדייק: משלחים את ספינת הערב החדש הנקרא "עילי בוטנר וילדי החוץ", הלא הם אדר גולד ואוהד שרגאי + הרכב מלווה. "ילדי חוץ"? עשיתי ויקיפדיה על עילי בוטנר – ואכן קיבוצניק לשעבר, נולד בקיבוץ עין הכרמל.
ילדי חוץ בקיבוץ ידועים ככאלה שחשו רגשי נחיתות בימים הראשונים של ההתאקלמות. אוהד שרגאי ואדר גולד התאקלמו היטב בעולמו המוסיקלי של בוטנר. ממש אינם נראים כמי שחשים איזושהי נחיתות מול כוכב הערב. הם מוציאים את שיריו לפועל במלוא העוצמה הרגשית, באנרגיות מוספות, במניירות מוכרות, במצב רוח של הכוכבים הנולדים שכבר התבגרו, ומתאימים עצמם למסלול בידורי מיינסטרימי חדש בקלות מקצועית.
עילי בוטנר חוגג בעוד מעבדת הוצאה לפועל של שיריו. מאז עזב את עמדת הגיטריסט המלווה, הא עבר לקדמת הבמה – בתפקיד שאני מתקשה להגדיר. זמר הוא לא. גיטריסט – בטח שכן. בואו נאמר: היוצר שעולה כדי לנצח על שיריו, מעין פרויקטור של המוסיקה שלו, שמזמין גם את הצמד גיא ויהל, הנערים החדשים בשכונת הפופ המקומית, במסגרת הקונספט של – נצחון הפופ המלודי של הדור החדש, שמחפש דרכו אל מרכז הקונצנזוס גם בקיצורי דרך כמו The Voice.
הפלורליזם המיינסטרימי הזה הוא מוטו בדרכו של עילי בוטנר שמאז "שווים" עם רן דנקר: את יכולותיו המלודיות הוא מפזר בין זמרים שונים (נינט, קובי אפללו, ריטה, כפיר בן ליש, הפרברים). זו הייתה מהות אלבום הבכורה שלו מ – 2010, דיסק שיצא תחת שמו, מבלי שהוא עצמו יבצע ולו שיר אחד. אקט מעניין, אפילו נדיר ליוצר שאינו זמר. וכבר כתבתי: עילי בוטנר אינו חדשן באוריינטציה של רוחות הפופ האופנתיות המנשבות. הוא ממשיך מסורת, והדגש על מסורת, של המינור הישראלי הזה, שנשען על שפה נקייה, תמה, יוצר ברוח המנגינה וההרמוניה היפים, שמתנגנים כאילו המתינו להיוולד. יד על הלב: כמה יוצרי פופ מוכשרים חדשים אתם יכולים למנות? כף יד אחת תספיק.
"רץ אליך" הוא אחד השירים היפים של הערב: המנגינה הקליטה חיה גם בזכות הקצב שנושא אותה אל התדר המיינסטרימי המחניף. הקולות התחושתיים המתכוונים, העיבוד לגיטרות, ההפקה המלטשת – עושים מזה שיר שלמרות מתקתקותו והשירה המעט פומפוזית – הוא משיג את התוצאה של התרוממות רוח אופטימית שמחלחלת.
"תתן לי יד" השיר השני שבוטנר הוציא עם "ילדי החוץ" הוא פס קול של מה שנשמע סיפור טראומטי (משפחה שהתפרקה, מחלה שגדעה) השייך לעבר. אבל הערב הזה לא נועד לשדר חוויות טראומטיות. בוטנר ו"ילדי החוץ", לוקחים את מופע לערב בידורי קולח וזורם, לא חייבים להיצמד לטקסטים. זה הקו המלודי החם והלוטף של בוטנר וההפקה המוסיקלית הפופית הקליטה, הסימטרית התואמת את הקונספט, שמנחה את בוטנר לכל אורך דרכו המוסיקלית.

שירים: הכל מזכיר אותך, ובימים, שווים, רץ אליך, בואי עזוב, תתן לי יד, למרגלותיך, תם ולא נשלם – עם גיא ויהל, ימים של קיץ – עם גיא ויהל, אם תבוא, היא יודעת, אני אש, מכתב לאחי. הדרן: מה שלא הספקתי לומר (בוטנר סולו), קול זיכרון, סוף העונה, רץ אלייך

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן