החזרה אל העיר ממנה בא, מכניסה את עינן פרל לתחושה אופורית של עתיד אופטימי וציפיה לטוב, על בחירה מחודשת והתחברות לעברו. אלה מובילים אל ריקוד לתוך הלילה, תוך שיתוף הטבע במהפך האישי. התנתקות מסביבה אחת כדי לחוות כמיהה לסביבת עבר מוכרת. מה שחסר בנרטיב – מה יום מיומיים? על מה השמחה? מה יצר את את המתח בין עבר להווה, וממה שואב הדובר את המוטיבציה ואת התחושה של "יש עוד טעם לנסות" ביחסים עם "הדמות הישנה" שהתפזרה לו בזמן.
הערפל הזה מתנקז אל צלילים נוגים-מתוקים של התרוממות רוח על מסלול מלודי יפה,טון שירה רך, מוסיקה שמדגישה יותר געגועים ענוגים מאשר סערת רוחות ודרמה אישית שחוללו שינוי קיצוני במהות חייו. אתה נשאר עם עינן פרל במקום הזה של הרגשה נפלאה בספירה מעט הזויה, במוסיקה של רגישות יפה, אבל שלא ממש מייצרת תוכן אמוציונאלי עמוק חודר ומחלחל.
עינן פרל ימים טובים
פעם ראשונה חוזר יד ביד/ אל העיר ממנה באתי/ אל פנסים צבעוניים/ ברחובות המוכרים/ אל שירי אהבה חדשים
פעם ראשונה עושה עלייה/ מתקרב בלחישה / מנגן מנגינה/ פעם ראשונה/ מסיים את הקרב/ סוגר מלחמה
ימים טובים באים בסוף / ואם נרצה נוכל תמיד לבחור / בין הרוח לים הגדול/ להרגיע את הלילה / להדליק את הבוקר שיבוא
לזכור / שיש עוד טעם / לנסות
מתחנת רכבת רחוקה מתנשף/ הפכתי כל שביל כל אבן/ הכביש סואן ומסוכן/ מבין הכפר המעושן/ על מסלול מסומן / אני בא
מנקודה לנקודה / מעוד סיפור לעוד פגישה/ שואל אם עליי את שואלת / דמותך הישנה / נעלמה לה/ התפזרה בזמן / כמה ברור כמה מובן
ימים טובים באים בסוף / ואם נרצה נוכל תמיד לחזור / אל הרוח אל הים הגדול / לרקוד אל תוך הלילה/ להקיץ את הבוקר שיבוא
לזכור שיש עוד טעם לנסות
