עינת עקר מנסה מניפולציה מזווית של חוסר שלמות בחיים. הרשימה הזו הייתה יכולה להתארך ולהתארך. אפשר להשליך מכל הבא ליד לתוך סל הכל-לא-טוב. לא אושר ולא עושר, לא אהבה, לא הצלחה, לא גאווה, לא מוטיבציה… את ערמת החסרים הלא אמינה שהייתה יכולה להתחבר לשיר דיכאון כבד, ניסתה אקר להפוך להומור קליל, אבל לא הצליחה להציל את השיר משטחיות. גם הפאנץ' – "לפחות שיצא לי איזה שיר טוב" מרדד עוד יותר את השיר בתובנה חבוטה, שמהרע נולדים שירים טובים. כאן זה נשמע התבדחות קלושה. האם יצא שיר טוב? המנגינה והעיבוד והטון מדגישים יפה את הקלילות התיאטרלית המחויכת. מה מעבר לזה?

שנים של חוסר התאמה/ חוסר הגשמה/ חוסר הכרה / וחוסר מטרה/ שנים של חוסר באושר/ ועושר ואושר/ אלוהים נו, מה?
שנים של חוסר הבנה/ חוסר נחמה/ חוסר אחריות/ וחוסר בשביל מה/ שנים של חוסר באושר/ עוד לילה/ עוד בוקר/ אלוהים, נו מה?
מכל החוסר הזה/ לפחות שייצא לי/ איזה שיר טוב, שיר טוב/ שישאיר את זה…/ שנים של קוצר נשימה/ חוסר נשמה,/ חוסר הגאווה/ ועודף אכזבה/ שנים של חוסר באושר/ אין לילה אין בוקר/ וכל זה בשביל מה?
שנים של חוסר אהבה/ חוסר הקשבה/ חוסר הצלחה/ ועודף הקרבה/ שנים של חוסר באושר/ אין לילה אין בוקר/ אלוהים נו מה?
מכל החוסר הזה/ לפחות שייצא לי/ איזה שיר טוב, שיר טוב/ שישאיר את זה…
שנים של חוסר וודאות/ חוסר מודעות/ חוסר ביטחון/ ועודף כישלון / נו, מה ביקשתי קצת אושר?
שיישאר גם בבוקר,/ קיבלתי יוקר המחייה.
שנים של חוסר אינדיקציה/ חוסר מוטיבציה/ למה אין לי אפליקציה/ Get Osher בשנייה? / שנים של חוסר באושר/ כבר ויתרתי על יושר,/ מה נשאר לי, מה?