שנסון תוצרת עמיר בניון, והאזנה אחת מובילה אותי לשניה ולשלישית, ואיני שבע. השיר מתבסס על קהלת ג' – "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" הרעיון הוא אפסות האדם. אין האדם שליט על גורלו, שכן גורלו נתון בידי האל, הקובע מראש את כל מעגל חייו. על האדם לתכנן את פעולותיו בהתאם, כי הסוף הוא נתון קבוע מראש, יבוא בזמנו בין אם האדם ירצה בין אם לא. לכן שר – בניון: "וזה הזמן לאהוב עכשיו/ הנה החבל בורח לי מהידיים", כי "רואים ספירה לאחור בשמיים". אם לא עכשיו – אימתי.
המוסיקה לוקחת בשבי הרגשי. המנגינה – ענוגה, הטון שברירי, נוגה. העיבוד (נדב ביטון) – עשיר צבעים חמים, החצוצרה המאלתרת (ינון פרץ), האקורדיון (דוד נתן) וגם הבית בצרפתית ששר ישי ריבו – נגיעה יפה, שנותנת לשיר אלמנט קוסמופוליטי. רומנטי – לאהוב עכשיו. בניון מרוכך, מתרפק, חובר לנרטיב של השיר בעוצמה פנימית. במיטבו.
קליפ: נעה חן
יש זמן לטעת זמן לעקור/ זמן לאבד בסוף גם זמן לתפור.
ימים לקרוע ולחבר/ ימים לשתוק תראי יהיו ימים גם לדבר.
יש זמן לטעת זמן לעקור / זמן לאבד בסוף גם זמן לתפור.
ימים לקרוע ולחבר/ ימים לשתוק תראי יהיו ימים גם לדבר.
וזה הזמן לאהוב עכשיו/ הנה החבל בורח לי מהידיים.
לאהוב עכשיו/ רואים ספירה לאחור בשמיים.
יש זמן להשליך אבנים זמן לבנות/ גם לחבק בסוף גם זמן להרפות.
ימים לרוץ ימים למעוד/ ימים להספיד תראי עוד יהיו ימים לרקוד.
וזה הזמן לאהוב עכשיו/ הנה החבל בורח לי מהידיים.
לאהוב עכשיו/ רואים ספירה לאחור בשמיים.
Et c'est le temps d'aimer seulement
La corde glisse entre mes mains
Et c'est le temps d'aimer seulement
Elever les yeux vers le ciel
יש ימי מלחמה/ ימי חלום/ שלוש, שתיים, אחת,
הנה שלום.
תגובה אחת
רק מלים יפות, לחן ועיבוד סתמייים. זה לא העמיר האישי וחד של האלבומים הראשונים (הנהדרים) וגם לא של "עץ על מים" (המצוין מאוחר). טוב ויכתוב לבד \ אישתו. השתפים האלה…ג'נרי וסתמי לרוב.