נביא שקר הוא אדם שמתנבא בשם אלוהים דברים שלא שמע ממנו. עמית אולמן (פדרו גראס בשם הבמה שלו לשעבר) כתב מההסגר או מהבידוד, על נביא השקר המקומי ועל העם שמנגד, כשלמולו מרצד מסך כחול שמשדר מהקורונה יותר מאשר רק תחלואים פיזים. אמר מי שאמר: המנהיג הנבחר מגיע לעם שבחר בו.
"אומר העם: לא ביקשנו אותך/ לא ביקשנו נביאים/ ביקשנו בריחה/ מלחשוב על הדברים/ הקשבנו לך, אתה כלום בלעדינו, אלילנו
בלי אוזנינו אין לך קול/ הרמנו אותך/ עכשיו תפול".
אולמן עוסק בנביאי השקר, במנהיגי הפייק ובפסיכולוגיית ההמון. השיר נשמע מיני מחזמר, שנפתח בקולו הרועם של הנביא. אולמן הצליח לאחד את המרכיבים כדי להאיר מציאות שמתכתבת עם אמיתות חיים בלתי משתנות על האדם שבין השאר "מחרב את הכוכב", ה"אמיץ החכם" שהופך עלוב כמו "אריה בכלוב", שגילה את הקדמה, והקדמה השתלטה עליו. על עם שבחר במנהיגו ולא לומד לקח. מצד שני: לא הכל אופל. בכל מנהרה אפלה יש אור בקצה. בכל קללה יש ברכה.
ראפ חובר למנגינה וקולות מקהלה בתפקיד העם. אולמן מתגלה כסינגר-סונגרייטר ראפר. התפיסה המיושנת לפיה ראפ הינו דיבור קצבי בעיקרו מתעלמת מפן מוזיקלי מורכב. באמנות הפוסט מודרנית ראפ אינו נאום ולא שיח, אלא טקסט מתנגן לכל עניין ודבר. למעשה, בניגוד לתפיסה הרווחת, מלודיה צריכה להיות מרכיב מהותי בראפ. מתחבאת בין השורות, מתבטאת בהגיית המילים, בהנחתן על מנגינה קצבית, שהופכת חרוזים מדוקלמים ליצירה אורגנית, לאמנות מורכבת. זה השיר הזה.
אומר נביא השקר:/ אני לא בא עם מסר/ אני בא עם האמת, לא מאמין אל תיקח/ רוצה לדעת ת'עתיד (שלח) החלש תמיד יפסיד,(אח )
דברי אלוהים חיים בפי וכבוד השם עלי זרח
תקשיבו לי, כי הייתי וראיתי/ באתי מכלום ועליתי, לא רצו אותי?,יריתי (בם)/ תקשיבו לי תשימו לי ביט ויאללה מסיבה בים
פס על כל ההיטרים, הכרתי את כולם
את זה שחותך, זה שמושך, זה שכולם שואלים אותו איך/ זה שחורך, קם והולך, זה/ שבא לקלל ויצא מברך
אני זה שמולך, מותק אני בתפקיד הראשי/ ואגב אם אם לא אמרתי/ אני אני אני אני
ודש לכל הנבלות שהשארתי מאחור/ הם לא רצו להתמודד, הם לא רצו לבחור/ אם אתה חכם תרצה ממני חתיכה/ האם אתה מוכן?
אומר העם: לא ביקשנו אותך/ לא ביקשנו נביאים/ ביקשנו בריחה/ מלחשוב על הדברים/ הקשבנו לך, אתה כלום בלעדינו, אלילנו
בלי אוזנינו אין לך קול/ הרמנו אותך/ עכשיו תפול
אומר נביא הזעם:/ תראו את האדם/ אדם החרוץ, האמיץ החכם/ תראו אותו עלוב תראו אריה בכלוב/ תראו/ תראו את האדם/
שגילה את האש, התחיל לדבר, בנה וחפר וחצב ש/ השתלט והתקדם, ו הקדמה השתלטה עליו/
שעושה את הרע בעיני אלוהיו, מחרב את הכוכב/ הבל כל המצאותיו הו הו הו
כי הוא/ כל כך הרחיק לרוץ תגיד לי איך קושרים השרוך/ אדם וארנקו, השטרות, המטבעות/ ורעש המתכת. עבד כי ימלוך
איך הכלבים נשארים ברצועות?
וכולם אוהבים לצעוק המלך הוא עירום/ וכל אחד רוצה להיות מלך/ לאן ירחיק אדם בשביל הבצע/ לא למדנו לקח
אומר העם:/ לא ביקשנו אותך…
עכשיו תיפול עכשיו תיפול עכשיו תיפול/ עכשיו תיפול עכשיו תיפול עכשיו תיפול/ עכשיו תיפול עכשיו תיפול עכשיו תיפול/ עכשיו תיפול
אומר נביא הנחמות: ראו את החומות/ ראו איך הן לאט לאט לאט לאט לאט נופלות/ כבר עכשיו חצי עולם נחצה ברגע/ עוד נחיה לראות עולם שאין בו נגע מלחמות
אם לא נשנא את האתמול, נחמול על עברנו/ ונוקיר את עכשיו, זה שזה עתה חלף/ ונביט לעתידנו, אז כילד היוצא/ מבית הוריו לראשונה – אהבה תפרוש כנף
כוחנו אחדותנו עוד תבוא עת נחמה/ וגר זאב עם כבש ואדם עם מכונה/ ונחיה אלף שנה. העולם ינהג אחרת/ אנחנו לא נכיר אותו אך הוא יכיר אותנו, בוא
שינוי יבוא בין כה וכה, נראה בו רק תוחלת
וכל אשר דיברתי לא מופרך ובוא יבוא/ בכל קללה תבוא גם הברכה/ תראו איך הימים חותרים לאט לתוך אחריתם
חבקו אותם.
לא ביקשנו אותך…
