הנושא שדוף – אהבה ושברונה. הכתיבה – מהוקצעת, לא לירית. הדימויים מעושים משהו: "הטעם שדבק בי כמו ברזל", "מסמר שמחטט לי בתוך הלב" : החריזה שבלונית: הולך-קולך-דולף-דולק. השיר הוא ניסיון מרופרף לחבר פזמון שיש בו הרהור על אהבה (כמו שמגיעה – חולפת) עם נגיעה אישית ("ושהגהנום ייקח את נשמתי/ אם לא אוהב אותך")
המוסיקה – מנגינה מופלאה, מוסיקה הרמונית, קצב מלהיב. השימוש בכלי מיתר מזכיר עיבודים  שופעים בטעם של פעם, מוסיקה שמתכתבת עם פופ אמריקני ישן בניחוח נוסטלגי. נשמע כמו הבלחה חד פעמית  מפתיעה של פבלו רוזנברג. 

כמו שזה בא – זה הולך/ השקט שנשאר מהמיית קולך/ הסדק שנשבר והכול דולף/ האור שנכבה לא דולק/ הטעם שנדבק בי כמו ברזל/ הפצע שנפרם והכול נוזל
כמו שזה בא זה הולך/ ניסיתי לשקר לך שזה חולף/ ימיי בלעדייך, הדרך שעשיתי אלייך
מיליון קילומטרים צועד/ ואת כבר לא עונה כשאני צועק/ הזמן בידייך – צל עננים סוגר מעלייך
כמו שזה בא – זה הולך
כמו שזה בא – זה הולך/ מסמר שמחטט לי בתוך הלב/ העונג שצובט גם כשזה כואב/ העצב שנכנס בלי לצאת/ הפחד שנגלה שזה באמת/ הנטל הוא כבד כשאין מה לשאת/ ושהגהנום ייקח את נשמתי/ אם לא אוהב אותך