חוזרים לפופ אולד סקול, מנגינה וקצב של זמנים שמעוררים געגועים לעידן אחר. הפשטות הזו מגיעה בדואט של זמרת נהדרת כמו מזי כהן, לה אני שומר חסד נעורים ובגרות, ופיטר רוט, מוסיקאי בחסד, מהדור הצעיר יחסית לענקי השבעים של המוסיקה, אבל מאלה שחבר אליהם לגמרי בטבעיות. שיר של מעברים יפים. שירה מלאת כוונה על יחסים על תנאי, תוך הבנה שלא הכל ברור כשמש, ומצד שני – שאין לותר על מה שיש. הקולות חמים, אנושיים, מלאי נשמה, המוסיקה קולחת בהרמוניות יפהפיות, מבטאת באמינות את הסיטואציה. דואט של נשמות מזדהות.
אל תיקח אותי כמובן מאליו, אל תיקח אותי/ אל תבטיח לי שהחורף עבר, אל תבטיח לי
עומדת על רגל אחת, זזה מצד אל צד/ אז אל תיקח אותי כמובן מאליו, אל תיקח אותי
אל תקחי אותי כמובן מאליו, אל תקחי אותי/ לא אל תבטיחי לי מה שאין לך ביד, אל תבטיחי לי
אל תוותרי עלי, אל תגלי חולשה/ אל תקחי אותי כמובן מאליו, אל תקחי אותי
עוד עוגת יום הולדת, אני סופרת כמו בכל שנה/ מתי את חוזרת, אני שואל ולא מוצא תשובה.
בימוי ועריכת קליפ: גלעד קלוגר
