פסטיבל נואיבה 1978 עטיפת התקליט

פסטיבל פופ, אמנים שונים

נואיבה 78

אן.אם.סי, NMC
3/5

אני זוכר את הנסיעה הזו למדבר. עוברים את אילת וממשיכים הלאה, אין גבול, אין דרכונים. היינו אז ב-78' נפעמים מעצם הרעיון של פסטיבל במדבר.בחור בשם איתן גפני הרים עיר פופ על החולות. טומי פרידמן הקים, כמו שכותבת המפיקה תלמה אליגון, אימפריה של רמקולים, מקרופונים, קונסולות.  יעקב מורנו הקליט, בישל ותיקן באולפני טריטון ז"ל.
אני זוכר יותר חול וסרטנים מאשר שירים ואמנים. שלוש יממות של פסטיבל. כשאני מסתכל על הרשימה, אני מבין למה.נואיבה לא הייתה יכולה היות וודסטוק ישראלי. פסטיבל נואיבה אולי רצה להיות וודסטוק ישראלי. אבל הוא היה פסטיבל פופ ישראלי קטן וא-פוליטי ליד חופים מקסימים בסיני.
שרק תבינו  איפה היינו אז: צביקה פיק שר בנואיבה את "שיר הקטר" ו"אהבה בסוף הקיץ". יגאל בשן שר "בנואיבה הדגים כותבים שירים". הדגים כתבו שירים, הסרטנים יצאו מהחורים, הזמרים שרו את השירים. היה נחמד.
דורי בן זאב, שהינחה הזכיר שאנחנו בכל זאת "מידל איסט", וסיפק גם את "ננסי ננסי ננסי". דיוויד ברוזה התרפק על המנגינה שהכי הזכירה את המדבר – "שיר אהבה בדואי" והבטיח ש"יהיה טוב" בשיר השלום היחיד בפסטיבל.  ובסיום עלה שלום חנוך, כלומר משב של רוק ישראלי שבישר על "סוף עונת התפוזים" והתרפק על "לא יודע איך לומר לך".
וגם גרי אקשטיין ("בלוז בית הקפה") ואסתר שמיר ("המלך עירום")  וחנן יובל ("שיר החוף") ומיקי גבריאלוב וקורין אלאל (דואט – "אנחנו לא לבד") היו שם בנואיבה של 1978, שלא היתה פסטיבל שלום ולא וודסטוק ישראלי. לשלום עם מצרים שהגיע כעבור שנה לא היה כל קשר לפסטיבל הזה או לדיוויד ברוזה. אבל לא תמיד צריכים לדרוש מפסטיבל שיעשה שלום, או שיהיה שיהיה וודסטוק.

פסטיבל נואיבה 1978 – תיעוד של הערוץ הראשון

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות