החיפוש אחרי הטוב מחזיר את הבנאדם מן העיר הצפופה לכפר ולכרמים. החורף ממלא בתחושת התחדשות, הלב מתאהב, ויש לו דברים לומר לה. מה שהיה היה. מה שנגמר נגמר. אולי הגיע הזמן להתאהב מחדש.
צוק בן עיון מתענג על ההתחדשות החורפית בלחן ענוג במקצב סימטרי, שמעניק לשיר קצב רענן שמשרת את התנועתיות בשיר. לבן עיון לא דחוף לעשות מוסיקה עדכנית, להתביית על ערוצים אופנתיים. הוא משדר את תחושת הלב בסגנון הישן והטוב.
צלילי הפסנתר הם ליווי סולידי לקול רך ומתכוון, שמבטא התרפקות של על השינוי המאושר. העיבוד מבליט צליל כלי מיתר שמעניק עטיפה חמה לתחושה העוברת על בן עיון. בימים ששירים רבים מגיעים מלבבות שבורים ומנפשות דואבות, יש עונג מסוים לשמוע קול שפוי ושמח במנעד שאינו מצביע על טווחי קול מרשימים, אבל רושם בצורה אמינה את התחושה.

צוק בין עיון – מקום משתנה ביקום

הולך בשביל הלא נגמר/ ירח מעל קצה ההר
אורות מהבהבים הרחק בחושך/ ומעלי הכוכבים
לאט בשקט מתגלים/ מבעד לענן אחד נסתר
כי משהו אצלי נגמר/ חזרתי מהעיר לכפר
בסתיו אני עולה אל הכרמים/ נזכר איך באתי מרחוק
חיפשתי אז את המתוק/ ברחובות צפופים מאנשים
ועכשיו זה כבר חורף/ והגשם כבר כאן
יש דברים שנותנים לי סימן/ והלב מתאהב
בגללך אני כאן/ איך בינתיים חומק לו הזמן
זה זמן לחצות את הנהר/ לעבר כל מה שנותר
זה זמן לומר את מה שלא אמרתי קודם
אולי נצא אל השבילים/ כמו שהיינו מטיילים
כשלא ידעתי את הדרך חזרה
אולי ביננו זה נגמר/ אולי השער כבר ניסגר
ולא ראיתי את הסימנים/ אולי עכשיו פשוט נאהב
חבקי אותי שלא יכאב/ ולא נאמר יותר מדי מילים
ועכשיו זה כבר חורף/ והגשם כבר כאן
יש דברים שנותנים לי סימן
והלב מתאהב/ בגללך אני כאן/ איך בינתיים חומק לו הזמן
כי משהו אצלי נגמר/ חזרתי מהעיר לכפר
בסתיו אני עולה אל הכרמים/ נזכר איך באתי מרחוק
חיפשתי אז את המתוק/ ברחובות צפופים מאנשים
והלב מתאהב/ בגללך אני כאן/ יש דברים שנותנים לי סימן