שרבטו לאושר כהן משהו על הרע הכללי.  הוא דוחס לשיר כל מה שמבאס בקיום של אנשים צעירים עלי אדמות. מעיף עובדות כיד הדימיון הפרועה – חצי עולם על ציפרלקס (תרופה אנטי דכאונית/ חרדתית) וחצי עולם סטלן, חצי עולם מאמין רק בעצמו (ולא באלוהים … "במאי הסרט") ה"חצאים" האלה מכילים כמעט הכל מתחרות על ססטוס חברתי, ניכור ביחסים, ועד כבישים ורמזורים. גם משהו מעצמו או דומים לו – "עולה על גשר וצועק תיקח אותי מכאן". אני לא מאמין לתמונת המשוגע הזו כמו שאני לא מצטרף לתיאור מצב הביאוס המציג  תמונה מכלילה.
לאושר כהן  זה לא מפריע להפוך את הבליל המילולי הלא קוהרנטי התפל לטון נוגה המתבכיין על המצב. הסתמיות נעטפת במנגינה עצובה, סלסול בקול טנור שמשדר תוגה.  ציפרלקס בסופו של דבר נועד להיטיב עם אנשים, לא להצביע על אפוקליפסה פסיכיאטרית. אושר כהן מעדיף לעשות סלט מהכותרות הפופוליסטיות. הוא בטוח כי הצלילים  העגמומיים והטון הקודר יחד עם מנגינת הבקשו-רחמים-עלי ישכנעו שהוא דובר אמת. אני מתקשה להשתתף בצערו.

חצי עולם על ציפרלקס ועוד חצי סטלן/ מחפש להתארגן ואז אוזל הזמן
ופוחדים להתחתן, תמיד יש דשא ושכן/ כבישים ורמזורים, ירוק בדרך כלל עוברים
ולא נשאר כבוד, מורחים הכל ביוד/ ומקווים שלא תיהיה צלקת
האהבה שמסתלקת, כששקר מכבה ת׳אור/ לפני שנרדמים על הסדינים הלבנים
ומקווים להתעורר בסדר/ הכל מתחיל בראש ומחלחל לעבר כל היתר

אפשר פה בקלות להשתגע/ ללכת עם החושך יד ביד/ ללכת לאיבוד ואף אחד כבר לא יודע
להיות עם אנשים אבל לבד
עולה על גשר וצועק, תקח אותי מכאן/ אמנם צעיר אבל רואים, את סימני הזמן
אם העשן לא יעלם , יהיה קשה להתקדם/ ללכת בשבילים ,למקומות הנכונים
הגשר צר מאוד קשה שלא למעוד/ יש אלוקים, הוא הבמאי בסרט
חצי עולם חושב אחרת ומאמין רק בעצמו