לפי הקליפ, הזוג הולך על שוד בנקים וחנויות. האם לכך התכוונה הכותבת צליל דנין ב"העיר הזו תיקח אותנו לקצה"? זה אינו מתבקש מהשיר, אלא אם כן הקליפ הוא סוג של המחשה מטפורית. מכל מקום: האלמנט האורבני משחק תפקיד ראשי בנרטיב של הדמויות. מה גורמת להם "העיר הזאת"? חוסר יכולת לחוש ("העיר הזו סגרה לי את הלב"), תכליתיות אבסולוטית ("למדתי לנצח"), אי ציות לחוק ("למדתי ת׳כללים/ והם לא חלים עלינו"), לחץ. ("נמאס שכל הזמן לחוץ לי")
לא הכי ברור מדוע השיר הזה מגיע בדואט גבר-אישה. השיר הרי אינו עוסק בקונפליקט בין השניים. לשניהם – אותו הנרטיב. שניהם ראש אחד. האם צליל דנין בחרה בדואט עם רן דנקר רק לצרכי קידום? המוסיקה אינה מספקת תשובות, הגם שבצומת מפגש הקולות נוצר חיבור אסתטי.
השיר נפתח בצליל פסנתר המוביל אל טון מדוכדך בשירתו של רן דנקר, שנשמעת וידוי של נפש מיוסרת עד דכאונית. בהמשך נוספים ממד רומנטי מחניף, כשהמוסיקה "מתעגלת" במנגינה מחניפה שאינה תואמת את נרטיב הניכור שבטקסט. לקראת סיום, עוברת צליל דנין פתע לטון דרמטי מעט היסטרי ב"אל תשאל איפה הייתי" כאילו היא מתנתקת מהקונטקסט. חוסר הקוהרנטיות הזו נשמעת אקראית – אינה נובעת מהשיר עצמו או ממתחים שמתבקשים מסיטואציית הסיפור של הזוג האורבני, שהעיר מנכרת אותו ומובילה אותו אל הקצה. מגמת המיינסטרים מנצחת.
קליפ: בימוי, תסריט ועריכה- תמר גורן
לא מתעסק בכל מה שבחוץ/ רואה אותך ואין לי שום תירוץ/ העיר הזאת גורמת לי לזוז
וגם אם טוב לא בטוח שנסיים/ את המירוץ
לא מתעסק בכל מה שבחוץ/ רואה אותך וכלום כבר לא נחוץ לי/ העיר הזו תקח אותנו לקצה
וכשנחצה תזכרי/ את הדבר הכי יפה
אל תשאלי איפה הייתי/ זה לא מעניין ֿ לא מחפש איפה שאין
למדתי לנצח/ למדתי ת׳כללים/ והם לא חלים עלינו
לא מתעסקת בכל מה שבחוץ/ רואה אותך וכלום כבר לא נחוץ לי
העיר הזו סגרה לי את הלב/ וגם כשטוב לא מצליחה להתרגל
לא מתעסקת בכל מה שבחוץ/ נמאס שכל הזמן לחוץ לי
העיר הזו/ רועשת היא דורשת היא בגוף/ וגם כשטוב לא מפסיקה לרוץ
אל תשאל איפה הייתי/ זה לא מעניין/ לא מחפשת איפה שאין
למדתי לנצח/ למדתי ת׳כללים/ והם לא חלים עלינו
