קוסם הסינתיסייזר קראפטוורק

מותו של פלוריאן שניידר

מאי 7, 2020

 /5

עולם המוסיקה נפרד מפלוריאן שניידר, מייסד משותף של קראפטוורק, הצמד האלקטרוני הגרמני שעשה מהפכה במוסיקה. קראפטוורק למוזיקה אלקטרונית עכשווית, היו מה שהביטלס והרולינג סטונס למוזיקת הרוק העכשווית
"קראפטוורק אינה להקה", אמר שניידר בשנת 1975. "קראפטוורק היא קונספט. אנחנו קוראים לזה 'Die Menschmaschine', שפירושו 'המכונה האנושית'. קראפטוורק היא כלי להבעת הרעיונות שלי ושל רלף הוטר (Ralf Hütter) הוטר אמר על שניידר שהוא "פטישיסט הצליל".
האם קראפטוורק היתה הרכב של – מה שטענו מבקריה – "טכנוקרטים מוחיים". אנטי אמוציונאלים? . על כך ענה שניידר ענה, "'רגש' זו מילה מוזרה" אולי זה מתקשר לדרך בה הודיעו על מותו של שניידר בגיל 73. הוא שהלך לעולמו לפני חודש ונקבר באופן פרטי – דרך אופיינית לקראפטוורקלעשות זאת.
אגב, האזנה למוסיקה של קראפטוורק תבהיר את התגובה של שניידר לטיעון הנ"ל. יש במוסיקה הזו מלנכוליה אלגנטית עמוקה במוזיקה במיוחד בשלושת האלבומים הגדולים ביותר שלהם: טרילוגיית השבעים של רדיו-אקטיביות (Radio-Activity), טרנס-אירופה אקספרס (Trans-Europe Express), וב- The Man-Machine. הצלילים לא נשארים רק באזור האוז, הכאב האנושי ב"אנטנה", ב“Ohm Sweet Ohm” " מ- “Neon Lights” מגיע ממקום מאוד אנושי. ההתרגשות מגיעה גם מהמקום בו היתה לקראפטוורק השפעה מאסיבית על כל מוזיקת הדאנס. מסע ההופעות הגדול בשנת 2005 (האחרון שלהם עם שניידר), כשהרובוטים מתכווצים על הבמה, היה חוויה משמחת מסעירה לקהל.
קראפטוורק היא חלוצת להקת הסינתיסייזר שלא התיימרה להיות משהו אחר, הרכב שאיתגר את הגבולות בין צלילים אורגניים למלאכותיים. כמו שניידר אמר בראיון: "איננו מבדילים בין כלי אקוסטי כמקור לצליל לבין כל צליל אחר. בכל מקרה מדובר באנרגיה חשמלית.
קראפטוורק הגיעו לעולם הרוק כחייזרים . הם היו עדיין בשנות העשרים לחייהם כשהתחזו למדענים הולוודיים משוגעים ב"טרנס-אירופה אקספר", אחת מכריכות האלבומים המבריקות ביותר של העשור.
שניידר, יליד 1947, גדל בדיסלדורף, בנו של אדריכל שהתמחה בשדות תעופה וחניונים. הוא פגש את הוטר בשנת 1968 בזמן שלמד חליל. הם הקימו את אולפן Kling Klang שלהם בדיסלדורף והוקסמו מהאפשרויות של הסינתיסייזרים. ההתחלה היתה בסצנת אמנות הרוק הגרמנית – ביתם ש הרכבים כמו Amon Duul II ו – Can and Neu. וכ"כ "חלום טנגרין" (Tangerine Dream) ו-Cluster. הם קיבלו השראה ממלחינים כמו טרי ריילי ושטוקהאוזן, כמו גם מהאווירה התעשייתית של העיר. "הסטודיו שלנו נמצא במרכז בית זיקוק לנפט", סיפר שניידר. "יש סביבו עשן ואש, וכשאתה יוצא מהאולפן אתה שומע את צליל הלחש הזה סביבך".
פריצת הדרך של קראפטוורק הייתה באלבום Autobahn משנת 1974, 22 דקות של אלקטרו-טראנס בהשראת בריאן ווילסון בן 22 דקות, שיר תהילה לכביש המהיר הגרמני. זה הפך אותם לכוכבי רוק חריגים בארה"ב. בהופעות הלייב שם הם התייחסו לבמה כמו לאולפן נייד. שניידר היה המפתח לדימוי החזותי האקסצנטרי שלהם – עם מצחו המפוסל והריסים, החליפות השחורות הקשות השיער החלק, הגינונים. שניידר היה זה שזוהה עם קראפטוורק – בדימוי המוזר שלו.
קראפטוורק לא התאימה לשום ז'אנר או קטגוריה במוזיקת הרוק או בקהל שלה. שהוטר הסביר: "אחרי המלחמה, כשנולדנו, אנחנו סוג של דור אפס. הייתה לנו את התרבות הישנה הזו, את הרקע המוסיקלי הקלאסי הגרמני, ואז כמובן הרוקנרול שהגיע נהרדיו, המוסיקה האמריקאית העכשווית … אבל היינו צריכים לעשות משהו משלנו. ובהתחלה זה יצר הלם"
השפעתם בלטה בשנות השמונים: תקליטנים של היפ הופ שחיפשו את הקצב אחר, הרכבי סינתיסייזר מז'אנר ה- New Romantic כמו דפש מוד ודוראן דוראן, חלוצי טכנו מדטרויט כמו חואן אטקינס ודריק מאי. דייוויד בואי היה רק אחד מני רבים שהתפעל מקראפטוורק. הוא השמיע את Radio-Activity ברמקולים בסיבוב ההופעותStation to Station ב-1976.
טרנס-אירופה אקספרס (Trans-Europe Express) הוא האלבום המפורסם ביותר שלהם – נסיעה ברכבת עתידנית, עם בואי ואיגי פופ על הסיפון. עם זאת,רבים אוהבים ומעדיפים את Radio-Activity. ג'יימס מרפי של LCD Soundsystem תיאר האלבום הזה כ"התקליט שהייתי מאזין אליו ועדיין עושה זאת כשאני רוצה להרגיש לבד. זה התקליט החם כמו גם העצוב ביותר התקליטים של קראפטוורק, ובמיוחד 'רדיולנד', שזה הדבר הכי כואב ששמעתי בתקליט."
שניידר עזב את קראפטוורק בשנת 2008, חמש שנים לאחר סיום Tour de France Soundtracks. שניידר הפתיע את המעריצים עם סינגל קאמבק לשנת 2015, "עצור זיהום פלסטי" (“Stop Plastic Pollution”) , מחאה על רקע שינויי האקלים בעולם. הוא הציג את היצירה בבריסל באמצעות צליל של מים המטפטפים בחדר האמבטיה בבריסל. לקראת הבכורה של השיר הוא לבש חליפת פלסטיק ממוחזרת.