בשבוע הראשון של מלחמת לבנון נפל בצידון יובל הראל, בנם של מרים ויחזקאל ,הוא הובא למנוחות ביום שישי בצהרים. הידיעה על נפילתו הגיעה גם ליוסי וחיה הראל גם הם ירושלמים מאותה שכונה ממש, מתלפיות . גם להם בן ששמו יובל הראל , גם הוא דווח כחלל במלחמה ההיא , אולם התבררה הטעות ולאחר בירור רווח להם ולבני המשפחה,  שאין מדובר ביובל הראל שלהם. אבל באותו יום שישי הגיעה הבשורה הרעה – גם בנם של יוסי וחיה , יובל , נפל במלחמה! הם נהרגו בנסיבות די דומות, אצל יובל של מרים ויחזקאל הראל הטנק לא פעל והוא עבר לטנק אחר. אצל יובל של חיה ויוסי הנגמ"ש לא פעל והוא עבר לנגמ"ש אחר. הראשון נהרג כאשר פרץ עם הטנק למחנה פליטים אל-חילווה שבצידון. השני נפל בגיזרה המזרחית מול המערך הסורי. יובל הראל, שני נערים בני 19 ומשהו, שני נערים שאינם עוד, שבחייהם לא הכירו זה את זה – רק אחרי המוות נפגשו – במפגש ההתוודעות של משפחות הראל. ונוצרה ברית דמים.
מסוג השירים שתמיד יצמררו ויסמרו – תלוי כמובן בביצוע. השיר הזה מזוהה עם הביצוע האאולטימטיבי של מירי אלוני (מילים: עמנואל צבר. מוסיקה: יאיר רוזנבלום)  והנה באה קרן הדר המופלאה ב"שירים בכיכר" שנערכה ביום הזיכרון לחללי צה"ל ב-2008 ונתנה את הביצוע הטוב ביותר ששמעתי לשיר הזה.

על דעת המקום, ועל דעת הקהל / רכבנו סופה וגם סער, / בוטחים,
"אל תשלח ידך אל הנער".
ובישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה / עוד זה מדבר וזה בא
הלילה ההוא, יקחהו האופל, / הלילה ההוא בא.
למודים ושבעים, יודעים את השעה, שעטו הראלים, יובלים,
חיילים / לבנון ושריון וקול שובר ארזים.
ובישיבה של מעלה
בלילה ההוא, אמא, הראל לקינות יובל,
עוד זה מדבר וזה בא, אמא, יובל על במותיך חלל.
בלילה ההוא, אבא, היתה צעקה גדולה.
עוד זה מדבר וזה בא
הראל גם יובל, יובל גם הראל, / ועיר תלפיות שכולה.
ובישיבה של מעלה
תלפיות לך ארצי, הראלים בשערך/ ברית דמים, ברית עולם בבשרך,
את אימת הימים ינחמו ילודיך / ואת בדמייך חיי.

קרן הדר – על דעת המקום

מירי אלוני – על דעת המקום