לא הייתי ב"לילה 1 באפריל" בהבימה (הוזמנו כנראה רק מבקרי תיאטרון), אבל קראתי ביקורות קטלניות על מחזמר הרוק של קרן פלס. וולגריזציה, פורנוגרפיה וגם בושה שהתיאטרון הלאומי הסכים לתת בית לזה. הקהל לא ממש ישנה דעתו בעקבות הביקורות. כשמדובר בסקס בלי הפסקה על רקע אהבה אסורה, ועוד של כוכבי זמר, סביר שהקופות יצהלו. מבקר המוסיקה קיבל סינגל ראשון מההצגה. המבחן הזה מנטרל את הבמה.  מוסיקלית, זוהי קרן פלס במיטבה, כלומר זו שיודעת לייצר דרמה מוסיקלית בבלדת מיינסטרים אפופת רגש גועש, מנגינה ועיבוד שנושאים את המלודרמה של בני הזוג המתאהבים. פלס שרבטה דימויים רגשניים, שלא יעניקו ציון גבוה בכתיבה יוצרת (הרבה מים מדמעות בעיניים, סירות מנייר, ועד אוקיינוס געגועים ודם על השפתיים) הקולות של פלס את אמיר דדון נעים  מנמוך לגבוה במינון הדרמטי המדויק, נפגשים במפגש של שיאי רגש גועשים. העיבוד מעצים במעבר לגיטרות חשמליות. לא אגיע להצגה. למה לקלקל כשיש מוסיקה טובה?

מספרים שהמציאות התעקמה לי/ כשהסתכלתי במראה פתאום
ראיתי אישה שלא דומה לי/ אכלתי את הלב כל היום
התקף חרדה אל תשאל/ בזמן האחרון קשה לי לנשום
ובכלל בלי סיבה למסיבה לא יצאתי/ כבר כמה שנים לא מעשנת
מכוונת את הרדיו על שקט/ למרות שתדע
שירים עצובים כבר לא מזכירים לי אותך/ מניחה את הראש על ספה לבנה
בחדר המתנה מחכה כבר תקופה/ שיבוא הרופא ויביא לי תרופה
העולם יפה/ רק מידי כמה רגעים/ פתאום חייבת לנשק לך את הפנים
לנשוך חזק עד שירד מהשפתיים דם/ זה באמת קשה
אבל אין סיפור אהבה מושלם/ אז אם תרשה
באוקיינוס געגועים אני אשחה חזה אליך/ כי בלעדיך אין לי חיים
מעבר לזה הכל כרגיל, כל שנה יש אפריל
הכל כרגיל/ סירות מנייר אל המים באות/ כשהרוח קוראת
גם הדמעות בעיניים/ מחפשות את הדרך לצאת/ נעלתי אותן בינתיים
לא זמן לחשוף את האמת/ מקמט את הדף לא נותן שיציצו לי ללב
מאוד כואב לי לשמוע שירים/ למרות שתדע
גברים במדים כבר לא מזכירים לי אותך
כמעט באיזון כל יום המינון משתנה/ מדברת לקיר והקיר לא עונה
זה לא משנה זה לא משנה/ רק מידי כמה רגעים
פתאום חייב לנשק לך את הפנים/ לנשוך חזק עד שירד מהשפתיים דם
זה באמת קשה/ אבל אין סיפור אהבה מושלם
אז אם תרשי באוקיינוס געגועים/ אני אשחה חזה אלייך
כי בלעדייך אין לי חיים/ מעבר לזה הכל כרגיל, כל שנה יש אפריל
הכל כרגיל…