תנו לי שיחה קצרה, חטופה עם יונתן רזאל. יעשה לי טוב לכמה שעות. חטפתי אותו לכמה מילים במסיבת העיתונאים של פסטיבל הפסנתר, שיערך בנובמבר. הוא קיבל את היכל התרבות. אותה הופעה מפעימה ששמעתי בראשון לציון – ניגון פוגש תזמורת. כשיונתן רזאל פותח לב, הוא שר מהלב. אני, החילוני, המרוחק ביום-יום מעולמו הטקסטואלי, נפעם כל פעם מחדש מהמוסיקאי שמצליח לתרגם את ליבו המתפעם למנגינות חדשות, להרמוניות יפות, נוגע במקום, שגם אם לא נקרא לו "לב" – הוא-הוא האמת שלו.
אני עוקב אחרי העשייה המוסיקלית של הראל מראשית דרכו המוסיקלית. הוא נשאר במקום הזה, נאמן לעצמו, ללא יומרות להמציא עצמו מחדש, ליצור מוסיקה "מתקדמת", אלטרנטיבית. העולם המוסיקלי שלו – שלם ומדויק מבחינתו.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email