דבש אאוט. החיים חלווה. למה להם פוליטיקה כשאפשר לחגוג. אחרינו המבול. אם נראה שקשה – בסוף יוצאים מזה. עם ישראל של ימינו? לחלום מתוק, לשתות עוד קפה בקטנה, לרקוד, להכות בתוף. מתאים למשל שלושת הקופים: האחד מכסה בידיו את פיו, השני מכסה את עיניו, והשלישי מכסה את אוזניו. בתוך עמנו אנו חיים. ממש כך. קשה? – יוצאים מזה. ניקח נשימה. היד נטויה. צלילי השמחה בתיבול מוסיקה ישראלית בסגנון עדות המזרח עם צליל הבראס והפאנקי – אינם אומרים יותר מזה. תחיו את החלום המתוק. תצטרפו לחפלה בטעם חלווה. תנו להם בתופים ובחצוצרות. למרות הטקסט המתקתק-סתמי, הביקורת אינה שלילית. "רבע לאפריקה" אוהבים את הגרוב הזה, מאמינים במוסיקה שמחה, עושים את זה במקצוענות ראויה לשמה, והם נשמעים הכי אותנטיים בשעטנז המוזיקלי הזה.
יקיר ששון – שירה, סקסופון, חצוצרה, חליל וגיטרה, אליסף בשארי – שירה, עוד, גיטרות, רועי פרידמן – כלי הקשה, ירון מיטלמן – בס, טל כוכבי – תופים, יונתן דסקל – קלידים, ארתור קרסנובייב – חצוצרה, ארד ייני – חצוצרה
אם נראה שקשה – בסוף יוצאים מזה/ יתחיל משהו חדש, המצב ישתנה
מה שהיה היה – זה כבר לא משנה/ בואי ניקח נשימה, כי היד נטויה
שאני פה איתך/ אני מרגיש מיוחד/ תחת שמי כוכבים/ לא צריך אף אחד
תני לקצב לזרום והכל יעבור/ בואי נחיה ת'חלום, זה מתוק כמו.. חלווה
זה מתוק כמו חלווה
שוב יוצא לרחוב, שוב פוגש חברים/ עוד קפה בקטנה, כבר ארבע ועשרים
אולי משהו מתוק, יעורר בי תקווה/ ויתחיל פה סיפור משנה תודעה
מחכה שתבואי ונרקוד ביחד/ את אני והכוכבים
זה מתוק זה, זה מתוק ועוד אפשר יותר
שבור ת'תוף, תן לו בחצוצרה/ הנה המנגינה, הנה זה .. חלווה!
תגובה אחת
"תהביל תברח" שלהם שיר טוב. הרב איכותי ומוכשר, אבל שמבזבז יותר מידי מהכישורים על כתיבה 5 שקל שמחפשת להוציא כיף על הכל, ובלי כתיבה אמיתית. ואז גם הלחנים הולכים לאיבוד. חבללללל.