0y0a8708

אל בורות המים ההופעה

רונה קינן

אולם אסיא מוזיאון ת"א
4.5/5

איכות גרסאות כיסוי (קאברים) תלויה לא רק  במידת אהבת המבצע לשיר, אלא עד כמה השיר מחלחל בו, טבוע בו, כאילו הוא בעצמו יצר אותו. דרגה מעל: כאשר המבצע מצליח גם ליצור גרסה ייחודית משלו, להעניק לשיר פרשנות ועומק חדשים, להעביר את השיר למגרש שלו. כאן, עליו להיעזר בעיבודים, שתרומתם  לעיצוב המחודש של השיר עשויה להיות קריטית.
רונה קינן הלכה על ערב כזה – בחירה אקלקטית של שירים, לא סגנון מסוים. לא ז'אנר, אלא שירים שהיא אוהבת, שהיא הכי קשורה אליהם פשוטו כמשמעו, שהיא "גדלה עליהם", כפי שאמרה בלשון הקלישאה. שירים שאפשרו לה ליצור באמצעות אלה, שכתבו אחרים.
הרשימה נבנתה כמו תכנית רדיו אישית – כאמור, ללא קשר סגנוני ביניהם. מצד אחד – "סוף העונה" של גלי עטרי, שיר מיינסטרים ענוג. מצד אחר: "ג'ינג'יות" של תמיר אלברט ואמיר צורף – רוק עברי אלטרנטיבי. "סיטואציה" של שלמה ארצי ועדי רנרט, שיר קסום על עולם קסום בתוך "סיטואציה עלובה" ששורה בה רוח הקודש, שאף הוא עומד בפני עצמו ללא השתייכות לז'אנר מסוים. "פתחי לי את הדלת" של להקת "אחרית הימים" משיר הרוק הישראלים המקוריים מול "אל בורות המים" של נעמי שמר ועד שיר בעל גוון של מוסיקה חסידית – "צמאה לך נפשי" (תהילים, רבי שניאור זלמן מלאדי) ו"אני מאמין", הידוע בכינויו -"שחקי שחקי" של שאול טשרניחובסקי, שמחזיר לימי שירי תנועות הנוער. גם שירים "קלאסיים" של יוני רכטר ובהשתתפותו כמו "זה כל מה שיש", שכתב עם עלי מוהר ועד "ערב עירוני" למילים של נתן אלתרמן.
לתמהיל הוסיפה שירים שלה כ"אני גר כעת" (מילים: חיים גורי), "עיניים זרות", "מבול" ו"הריקוד המוזר של הלב" דואט יפהפה עם יוני רכטר, והצליחה לחבר את הקלאסיקה של יוצרים שונים לקלאסיקה שלה.
רונה קינן יצרה ערב שירים מאזורי הנוחות שלה, אבל עשתה מאמץ כן להאירם מחדש – גם בביצועים היותר רוקיים, בעיבודים העשירים, בנגינת הפסנתר של עדי רנרט, שהתמזגה בצליל הגיטרה המגוון והעשיר של ערן ויץ .
התוצאה מענגת: שירים להתאהב בהם מחדש. רונה הייתה לגמרי בתוך השירים, ובאחדים מהם – אף למעלה מזה – העניקה להם ערך מוסף. שרה ברגישות, אך לא גלשה לרגשנות נוסטלגית. גם העיבודים –  נוצרו מתוך הקשר של קינן לטקסטים העבריים ולמנגינות – בעיטורים, בחיבור לסגנונות (קלאסי, רוק, מוסיקה אלקטרונית). מבחינה זו, בשירים אחדים הייתה הפרייה הדדית מחודשת של המילים והמנגינות, מעין חשיפת השירים שמתחת לשירים, כפי שהגדירה קינן,  ובפרישה סגנונית, שהיא תמצית של מה שמתכוונים במושג "מוסיקה ישראלית" – מהזווית הבוגרת בה היא נמצאת עכשיו.

אני גר כעת
סוף העונה
אהבה ראשונה
עיניים זרות
סיטואציה
ג'ינג'יות
פתחי לי את הדלת
זה כל מה שיש  – עם יוני רכטר
אתה מתעורר – עם יוני רכטר
בלעדיך – עם יוני רכטר
ערב עירוני – עם יוני רכטר

מבול
צמאה לך נפשי
אל בורות המים
אני מאמין
הריקוד המוזר של הלב – עם יוני רכטר

משתתפים: רונה קינן – שירה וגיטרות, עדי רנרט – פסנתר, סינתיסייזר וגלוקנשפיל, ערן ויץ – גיטרות, אורי קוטנר – בס וכלי הקשה, חגי פרשטמן – תופים וכלי הקשה
אורח: יוני רכטר

צילום: מרגלית חרסונסקי

רונה קינן – ראיון  

סוף העונה

ג'ינג'יות

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות