רועי לביא חוזר למזמור לדוד פרק כ"ג בתהילים. דוד המלך מתמודד עם סוגיית ההשגחה האלוקית "גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני". שורש האמונה בקב"ה הוא אהבת ה´הנצחית לבניו, אשר משענתו, אך גם שבטו – המה ינחמונו. כאשר מקבלים אנו את היסורים באהבה – ממתיקים את היגונות והכאבים. מהותה של האמונה.
רועי לביא חוזר על המוטו הזה בשורה: "גם אם חרב חדה מונחת על צווארי/ לא אירא רע כי אתה עימדי" בשיר שכולו אהבה והערצה ליישות האלוהית הכל-יכולה.
החיבור לדוד ד'אור משיג תכלית כפולה – העצמת המבע הרגשי וחיבור לאמנות הציור בקליפ מתוך אוריינטציה של "להבין שהכל הוא אחד ויחיד וגדול". הסולם המוסיקלי, הלחן הקליט, הכוונה והאמונה יוצרים איחוד לבבות גדול. ההתרגשות המתעצמת מייצרת אחדות רגשות. קיים אתגר אמוני עבור כל המאמין בהשגחה האלוקית, קל וחומר – האדם החילוני. האקסטזה מגיעה בקליפ לציור. יש כאן חיבור עוצמתי בין הגוף לרוח. כחילוני מוחלט יכולתי לומר: "אשרי המאמין", אלא שהקולות והצלילים מבטלים כל ניסיון להיות אירוני או שכלתני. הרגש פשוט משאיר הכל מאחור.
צילום ועריכת קליפ – ליאור לינר
בצמצום הגדול בתלבושת החול/ בהסתר הפנים תתגלה אהבתך/ בחכמה אלוקית תגלה שכינתך
במצוקת העיתים בחרבן הבתים/ מול אינסוף של תקוות יבנה בית מקדשך/ באהבה אינסופית תכונן מלכותך
גם אם חרב חדה מונחת על צווארי/ לא אירא רע כי אתה עימדי
להבין שהכל הוא אחד ויחיד וגדול/ הוא היה ויהיה ויכול/ הוא הטוב המטיב ולנצח
הוא הכח לפעול הוא האומץ לחיות לא לחדול/ הוא הזמן הוא האש הוא החול/ הוא האין היש והנצח
בשירת השרפים בשמחת מלאכים/ בחיוך הילדים מבשרי אחזה אלו-קה/ ממעל ממש חצובה נשמתנו
בהרהור התשובה בדבקות הדממה/ באיחוד הלבבות כאן תהיה לתפארתנו/ במהרה בקרוב תעלה תפילתנו
גם אם חרב חדה מונחת על צווארי/ לא אירא רע כי אתה עימדי
להבין שהכל הוא אחד ויחיד וגדול/ הוא היה ויהיה ויכול
הוא הטוב המטיב ולנצח/ הוא הכח לפעול הוא האומץ לחיות לא לחדול
הוא הזמן הוא האש הוא החול/ הוא האין היש והנצח
