המיית קולו של רועי  נויפלד מחלחלת מהצלילים האלה שנובעים מתחושה חלומית מול מי שבאה, עפה  וחולפת כמו פרפר שחי יום אחד,  חמקמקה לא ניתנת להשגה. רועי נויפלד שר על זמניותה של אהבה קוסמית, חומקת, חולפת.
שיר פסנתר חורפי, מינורי, קול מאופק, רומנטי לעילא, מלחש-שר מנגינה נוגה שנעטפת בהפקה שמרימה את השיר לספירות אחרות. רועי מביע לעומק את תחושת ההזייה, בקול גבוה שמשדר הכמיהה לעקוב אחריה  למקומות שהיא עפה, למרות זמניותה וחמקמקותה. קסמו של שיר יפהפה.

בָּאת לִי פִּתְאוֹם/ מָצָאת אוֹתִי לְבַד/ עָבַרְתְּ פּהֹ כְּמוֹ פַּרְפַּר/ שֶׁחַי אֵת הַחֲלוֹם
כּוּלּוֹ בְּיוֹם אֶחָד
אֵין תְּהוֹם/ שֶׁלֹּא פָּגְשָׁה אוֹתָךְ/ נִשְׂרֶפֶת כְּמוֹ פַּרְפַּר/ נִגְמֶרֶת, מַתְחִילָה
אָז מַה יִהְיֶה אִתָּךְ
יֶה יֶה מַה יִהְיֶה תַּגִּידִי תַּגִּידִי… יֶה יֶה מַה יִהְיֶה חַכִּי לִי חַכִּי לִי…
אֵין זְמַן אַחֵר/ עַכְשָׁיו אֲנִי אִתָּךְ/ נִשְׁאֶרֶת עַד מָחָר/ וְרֶגַע לֹא יוֹתֵר
תַּגִּידִי מִי שֶׁלָּךְ
יֶה יֶה מַה יִהְיֶה תַּגִּידִי תַּגִּידִי… יֶה יֶה מַה יִהְיֶה חַכִּי לִי חַכִּי לִי…
לִזְמַן אַחֵר/ אַתְּ עָפָה/ רוֹצֵה אוֹתָךְ, לְאָן
אַתְּ עָפָה