הילדים המוכים שבחדשות מחברים ותיקי מוסיקה ישראלית. אסתר שמיר-קובי אשרת-רותי נבון. המטרה הרי מקדשת את האמצעים, ואם זמרים צעירים אינם מתגייסים – נלך על הדור שבזמנו – כותרות כמו "גננת התעללה בילדים" – לא נראו בעיתונים או במצלמות האבטחה.
רותי נבון מנסה לייצר דרמה, Soul מהטקסט הלא קוהרנטי. מצד אחד משפט פואטי כמו "אי שם ייפול עוד פרח/ ייזעק הוא כל הלילה / יבכה ואין שומעים" ומצד אחר משפט פרוזאי על סף הנדוש כמו: "כל כך קשה כשמתעלמים ולא עוזרים".
בטון של נבון – הפערים הטקסטואלים מיטשטשים. העיבוד עטף בצלילים ווקאליים שמימיים ובביטים שמגבירים את המלודרמה. קולה של נבון בהיר, גמיש חזק וצלול כמעט כמו בעבר. חזרה לעצמה! מבחינתה – עושה את העבודה במיומנות גבוהה, מצליחה להעניק למסר עוצמה.
זה יושב אצלי עמוק בלב מה ששמעתי/ סיפורים על ילדים מוכים ואבודים
איך כל סיפור הדחקתי כי לא האמנתי/ אני לא יודעת מי יגן על הילדים.
היא רצה אל אמה, היחידה שיש לה/ המכה חבטה עד קץ ואין עדים
הצל שלה נפל איתה אל השמיים/ אני לא יודעת מי יגן על הילדים
נבכה, נשכח והלאה / נסתום את האוזניים/ נכסה את הפנים
אי שם ייפול עוד פרח/ ייזעק הוא כל הלילה / יבכה ואין שומעים
דמעות אין סוף / דמעות של סוף/ דמעות של ילדים
זה יושב אצלי עמוק בלב מה ששמעתי/ כל כך קשה כשמתעלמים ולא עוזרים
זה יכול להיות הילד ממול ליד הבית/ אני לא יודעת מי מגן על הילדים
נבכה, נשכח והלאה / נסתום את האוזניים/ נכסה את הפנים