כבר דיברו על ילדים. ההתחלה היתה מבטיחה. עכשיו הכעס שלו. ממשיכים בינתיים. מחכים לנס. הסינגל החדש של רז שמואלי, הראשון מאלבום  חדש, הוא שיר על יחסים במדרון, התקווה והאכזבה, הציפיה ומפח הנפש. ההתפוררות והשקיעה האיטית של מערכת היחסים,  הפחד להרוס, הלבטים – אם יש סיבה לתקן את מה שנשבר. לרז שמואלי אני ממתין מאז "יריות באוויר". לפי המידע שצורף לסינגל היא מסוג הזמרות-יוצרות שלוקחת את הזמן כדי להגיע לשירים הכי קרובים לעצמה. שמואלי היא מסוג הזמרות שנועדו לרוץ למרחקים ארוכים. היא יוצרת אינטליגנטית  שמתאימה לעצמה חומרים, יודעת לבחור את המעבדים והנגנים.  הקול של שמואלי מלנכולי-מהורהר בתחילת השיר. באמצעות מנגינה מופלאה היא מספרת את סיפורה בבהירות צובטת. גם  כשהיא לוחצת על הקול היא נשארת בגבולותיה האינטימיים. העיבוד של יונתן וייינייך הוא חלק נפלא מהיצירה במינונים, בשילוב של הפסנתר וכלי ההקשה, בצבעים האקוסטיים והחשמליים.  אמנות צרופה.
הקליפ המוצלח מספר נתק בשילוב של סיטואצית שתיקה מנוכרת בתוך חדר קטנטן וחונק ומטפורה ויזואלית של הנפשות בתוך בריכה ריקה ממים.

כבר דיברנו על ילדים / כל ערב אמרנו תודה / המצאנו טקס חדש / נרדמנו באותה מיטה
כתבנו באש / חיכינו לחג בחולצה חדשה / הלכנו רחוק / לחזור חזרה
על מה אתה כועס / כל הזמן הזה / שומרים ביחד / מחכים לנס / על מה אתה כועס
בשעה שנשארנו ריקים / חצים הפכו מטרה / כל פחד להרוס / משאיר סימני מאבק
גם הלילה הזה / בער יפה לפני שנשרף / אם מצאנו סיבה לתקן / את מה שנשבר